ת"א 42807-09-13 מנהל מקרקעי ישראל - נצרת נ' סעאידה ואח'

1.הסעד שהתבקש בתביעה זו תחילה היה פירוק שיתוף במקרקעין.

2.בדיון ביום 18.4.2016 בפני כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי, הודע על הסכם פשרה. הסכם הפשרה סומן פש/1 והתשריט הנספח לו סומן פש/2; אולם בהמשכו של אותו דיון הודיע הנתבע 8 כי הוא חוזר בו מהסכמתו להסכם הפשרה.

3.הטיפול בתיק הועבר לידי מותב זה, ובדיון ביום 17.5.2016 הודיע הנתבע 8 כי אם הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תאשר את תכנית החלוקה של המומחה מטעם בית המשפט, שהיא התכנית מושא הסכם הפשרה, אף הוא יסכים להסכם הפשרה (פרוטוקול ע' 6 ש' 20-23). בהחלטה בסוף הדיון הוריתי בין היתר כי הוועדה לתכנון ולבניה תגיש את אישורה לתכנית (או הודעה אחרת).

4.ביום 4.8.2016 הודיעה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי כי התכנית לא אושרה.

5.מאחר ולפי סעיף 143 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 לא יינתן פסק דין המחלק קרקע בין בעליה המשותפים אלא באישור הוועדה המקומית, ומאחר ובענייננו הוועדה המקומית לא אישרה את התכנית המוצעת, בדיון ביום 8.12.2016 הודיעו הצדדים (למעט הנתבעים 3 ו-4 שלא נכחו בדיון, ולרבות הנתבעים 5 ו-6 אשר יוצגו באותו דיון בידי ב"כ הנתבעים 1-2), כי הגיעו ההסכמה לפיה בית המשפט ייתן תוקף של פסק דין להסכמתם לתכנית מושא הסכם הפשרה, אך זאת כהסכם שיתוף בלבד (ולא כפירוק שיתוף הבעלות במקרקעין).

6.ביום 27.12.2016 צירפו אף הנתבעים 3 ו-4 את הסכמתם להסכמות מיום 8.12.2016.

7.לאור כל האמור, הנני נותן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התכנית המוצעת מושא פש/1 ו-פש/2 תהווה הסכם שיתוף לפי סעיף 29 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, במקרקעין מושא התביעה (חלקה 119 בגוש 17215). ניתן בזה גם תוקף להוראות הסכם הפשרה פש/1 בשינויים המחויבים מאישור התכנית כהסכם שיתוף בלבד (ולא כפירוק שיתוף).

8.מובהר למען הסר ספק שאין ניתן בפסק דין זה סעד של פירוק שיתוף לפי סימן ב' לפרק ח' לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

9.פש/1 ייסרק לתיק.