ת"א 42807-04-14 אפיק ואח' נ' יונה דהרי ואח'

עניינה של התביעה שלפניי הוא בסכסוך בין שכנים בבית משותף בקשר עם פריצת פתח אל גג הבית המשותף. 

מבוא

1. התובע הוא בעל הדירה הידועה כחלקת משנה 5 בבית המשותף הבנוי על חלקה 115 גוש 30025 (הבית המשותף, ראו נסח הרישום, נספח ב' לתצהיר התובע). בשנת 2012 רכשה הנתבעת מאת הצד השלישי את הדירה הידועה כחלקת משנה 9 בבית המשותף (ראו הסכם הרכישה נספח י"א לתצהיר התובע וכן הנסח האמור).

    

2. דירת הנתבעת מצויה בקומה השלישית של הבית המשותף (ראו התשריט שהוגש ביום 1.5.15 וכן צו רישום הבית המשותף, נספח א' לתצהיר התובע). הדירה בנויה על חלק מהקומה. בחלקה האחר של הקומה מצוי גג המהווה רכוש משותף. הנתבעת לא חלקה על כך שהגג הוא רכוש משותף (למשל, ס' 9(ג) לכתב ההגנה). בהתאם לתשריט הבית המשותף, הגישה לגג היא באמצעות חדר המדרגות המשותף.

    

3. לטענת התובע, במחצית שנת 2007 – וקודם שהנתבעת רכשה את דירתה מאת הצד השלישי – פרץ הצד השלישי פתח בקיר החיצוני של הדירה וקבע בו דלת חיצונית המקשרת בין הדירה לבין שטח הגג הסמוך ומתוך מטרה "לספח" לדירה חלק משטח הגג. התובע טען כי הדבר נעשה ללא היתר בנייה כדין וללא שניתנה לכך הסכמת דיירי הבית המשותף.

    

4. התובע ציין בתביעתו כי מי שהיתה באותה עת הבעלים של שתי דירות בבית המשותף נקטה נגד הצד השלישי הליכים לפני המפקח על רישום המקרקעין. בהליכים אלה, כך לטענת התובע, ניתן פסק דין בהעדר התייצבות שחייב את הצד השלישי, בין היתר, להשיב את המצב לקדמותו ולבטל את הפתח שפרץ מהדירה אל הגג (נספח ה' לתצהיר התובע, פסק הדין הוגש ללא עמודי הפרוטוקול שקדמו לו וללא זיהוי של שמות הצדדים לו; התובע הודיע כי אין בידו העתק של המסמך המלא ומכל מקום הבהיר כי אינו מבקש להשתית את זכותו עליו, ראו הודעה מיום 29.1.15). לטענת התובע, לאחר שנודע לו כי הנתבעת רכשה את הדירה מאת הצד השלישי, העלה בפניה את טענותיו, הביא לידיעתה את דבר קיומו של פסק הדין ודרש כי תפעל להשבת המצב לקדמותו. משהנתבעת סירבה לעשות כן, הגיש את התביעה שלפניי.

    

5. הנתבעת לא הכחישה בהגנתה את דבר פריצת הפתח והצבת הדלת כנטען. בכתב הגנתה טענה, בין היתר, כי משלא היא שפרצה את הפתח לא היה מקום להגיש את התביעה נגדה; כי היא רכשה את הדירה כפי שהיא, על הפתח הנזכר; כי נוכח פרק הזמן שחלף עד להגשת התביעה "נראה" כי קיימת התיישנות או שיהוי; כי התובע לא טרח לרשום את פסק הדין הנזכר בנסח הרישום וכך תרם להטעייתה; כי הבניין מיועד לשימור, שמכך כנראה ביקשה ללמוד שאין בפתח האמור כדי פגיעה באפשרות בנייה עתידית; כי היא ערה לכך שמדובר בגג משותף ואין היא "מנכסת" אותו לעצמה וכי רוב בעלי הדירות מסכימים למצב הקיים.