ת"א 42729-06-13, 42764-06-13 אלי נ' דהן

1.בפניי תביעה חוזית וכן שטרית ע"ס 166,00 ₪. המדובר בתביעה שהחלה כשתי בקשות לביצוע 2 שיקים: האחד ע"ס 150,000 ₪, שאין חולק כי ניתן כשיק ביטחון והשניה לביצוע שיק ע"ס 16,066 ₪.

בהתאם להחלטה מיום 22.10.13 אוחדו 2 התביעות השטריות ובהמשך, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, במסגרתו הוסיף גם טענות בעילה חוזית.

2.בין הצדדים נכרת ביום 24.3.09 הסכם שכירות במסגרתו השכיר התובע לנתבע נכס שפרטיו כמתואר בכתב התביעה (להלן: "ההסכם" ו"הנכס", בהתאמה). השיק הראשון נמסר בהתאם לסעיף 15(א) להסכם השכירות כשיק ביטחון והשיק השני הינו שיק אשר נמסר עבור דמי השכירות לחודש 4/13.

לטענת התובע, הנתבע הפר את ההסכם הפרות יסודיות ולכן היה זכאי להגיש את השטרות לביצוע והוא אף זכאי לסכומים נוספים הגבוהים מסכום שני השיקים, אולם, העמיד תביעתו על סכום 2 השיקים.

ההפרות הנטענות כמפורט בכתב התביעה המתוקן הינן:

א. על פי סעיף 8(א)להסכם,  לדמי השכירות אמור להתווסף תשלום מע"מ בהתאם לשער החוקי שחל ביום התשלום. לטענת התובע, בחודש ספטמבר 2012 חלה עליה בשיעור המע"מ באחוז אחד מ- 16% ל-17%. הנתבע סירב לשלם את אותה תוספת במע"מ. אי תשלום תוספת המע"מ כמוהו כאי תשלום דמי השכירות ועל כן מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

ב. על פי סעיף 8(ב)(2) להסכם, התחייב הנתבע לשלם, נוסף על דמי השכירות, את כל המיסים ותשלומי החובה הרובצים על הנכס. לטענת התובע, הנתבע סירב לשלם את עלויות הקמת שעון המים המשותף שנמצא במתחם המושכר והתשלום השוטף בגין השעון המשותף.

ג. בניגוד להוראות ההסכם, על פיהן מדובר בזכות שכירות אישית, הנתבע פרסם את הנכס למכירה בעיתונות מקומית.

ד. בניגוד לסעיף 14 להסכם, הנתבע סירב לאפשר לתובע לבקר בנכס.

3.הנתבע טען כי דין התביעה להידחות. לטענת הנתבע, אינו חייב בפירעון השיק השני, שכן פינה את הנכס כבר ב- 14.3.13 בעוד שהמדובר היה בשיק עבור שכירות לחודש 4/13.