ת"א 42691-11-17 אלוואשלה נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום

בקשה לצו מניעה זמני המונע את פינויו של המבקש מהמקרקעין נושא ה"צווים" עד לאחר סיום ההליכים של היתכנות מתן אישור בנייה לשימוש חורג כדין.

המבקש הגיש תביעה לביטול צווי פינוי שהוצאו נגדו וזאת במסגרת ת.א. 14000-08-17. בדיון שהתקיים ביום 29.8.17 הוסכם בין הצדדים על דחיית התביעה ועיכוב ביצוע הפינוי עד יום 1.12.17 והסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין. המבקש לא ערער על פסק הדין.

לטענת המבקש, עיכוב הפינוי נועד כדי לאפשר לו לבדוק היתכנות של מתן היתר לשימוש חורג, אולם צודקת המשיבה בטענתה כי עניין זה לא נקבע בהסכמת הצדדים שהיוותה בסיס לפסק הדין, אלא נאמר על ידי ב"כ המבקש לאחר שנרשמה ההסכמה.

המבקש הגיש בקשה זו תחילה במסגרת ההליך שנוהל אולם בית המשפט דחה את בקשתו משום שקם מכיסאו ואינו יכול לשנות את פסק הדין שנתן. נוכח זאת ועוד באותו יום הוגשה הבקשה הנוכחית.

לטענת המבקש, מימוש הצווים יגרום לו נזק בלתי הפיך ופגיעה בלתי מידתית בקניינו ובחופש העיסוק שלו ועל כן במאזן השיקולים יש לדחות את ביצוע הצווים ב - 12 חודשים נוספים או עד מתן היתר שימוש חורג לפי המוקדם.

המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה. לטענתה אין רלוונטיות לטענות מתחום התכנון להליך לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א 1981 והדברים נקבעו זה מכבר באופן חד משמעי בפסיקה אליה היא מפנה. עוד טוענת המשיבה, כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה ניתן להגיש או במסגרת ערעור או במסגרת תביעה בה נטען לפגם בכריתת ההסכם שבבסיס פסק הדין, אולם לא זו טענת המבקש בענייננו ועל כן יש לדחות את הבקשה.

המבקש בתשובתו טוען כי לבית המשפט סמכות ליתן את עיכוב הביצוע לפי תקנות 467 או 470 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 ואין לראות בבקשה תקיפה של פסק הדין מיום 29.8.17.

דין הבקשה להידחות. מדובר בבקשה לצו זמני, אשר היא אך מסווה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. הבקשה נדחתה במסגרת ההליך המקורי והמבקש לא ערער על פסק הדין שניתן בהסכמתו ביום 29.8.17 ועל כן אין בסיס בדין לעיכוב הביצוע המבוקש על ידו.