ת"א 4257-07-13 קרן אברהם חיים ידגרוף נ' אהרן בלום ואח'

1.כללי

פסק דין בתביעה לפינוי דיירים מוגנים בשל אי תשלום שכר דירה במועד.

2.המסגרת העובדתית – מוסכמת בעיקרה

במישור העובדתי, המחלוקות בין הצדדים – מינוריות, ועל עיקרי העובדות אין מחלוקת.

א.השוכרים – דיירים מוגנים על בסיס הסכם שכירות מיום 2.6.1994.

ב.אבן הפינה לתחילת הידרדרות מערכת היחסים בין הצדדים, לפחות ככל שהובאו הדברים בפני בית המשפט, בתביעה ראשונה שהוגשה כנגד הנתבעים בשנת 2007 [ת"א 5835/07 של בית משפט זה - "התביעה הראשונה"]. במוקד התביעה הראשונה טענות לשינויים במושכר, נושא הנמצא בשוליה של הפרשה דנן, וטענות לאי תשלום דמי שכירות. פסק הדין הנותן תוקף להסכם אליו הגיעו הצדדים משקף גם את חובות הנתבעים לתשלום דמי השכירות עבור שנת 2007, עובדה שיש בה כדי להצביע על בעייתיות בתשלום שכר הדירה כבר באותן שנים – ראה סעיף 2(1) להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 21.2.2008. במקביל, ביום 13.2.2008, נחתם גם "הסכם משלים", נספח ב'2 לתצהיר התובעת, ואין חולקין שיש לראות גם אותו כחלק מהמארג החוזי התקף.

ג. תשלום דמי השכירות בשנים הבאות, אמנם, אינו מהווה בסיס לטענות במסגרת כתב תביעה זה, ומכאן שאין כל קושי לראות נושא זה מחוץ לגדרי תביעה זאת, ועם זאת אציין, שבפי התובעת היו טענות גם ביחס לתשלומים אלה, הנתמכות מתשובותיו הבעייתיות של הנתבע 1 בתצהיר התשובות עליו חתם ושהוגש [ת/1].

ד.אי תשלום דמי שכירות לשנת 2013 היווה בסיס למקבץ של התראות מכיוון התובעת – מכתבים מיום 9.3.2013, 4.6.2013, 17.6.2013 – נספחים ג' ו – ד' של כתב התביעה.

ה. נוכח אי התשלום הוגשה ביום 2.7.2013 תביעה זאת.