ת"א 42493-12-13 עובדים להתיישבות חקלאית ואח' נ' ריין ואח'

לפניי בקשת הנתבעים בתיק שלפניי ובתביעות המתנהלות בת.א 42454-12-13, ת.א. 42538-12-13, ת.א. 42495-12-13 ות.א. 42446-12-13 לאיחוד הדיונים בין התיקים השונים.

המדובר בתביעות פינוי אשר הוגשו על ידי התובעות כנגד הנתבעים.

הנתבעים כולם הינם מי ששוכנו בדירות אצל הנתבעות או מי מהן בעקבות פינוי גוש קטיף, ואשר לפי טענתם, הובטח להם, כי ימשיכו להתגורר באותן דירות, עד אשר יעברו למשכנם הקבוע.

התביעה הוגשה לאחר שהוקצתה לנתבעים קרקע, שבה יבנו את משכנם הקבוע, כאשר טענת הנתבעים היא, כי יש לאפשר להם להמשיך ולהתגורר בדירות שבהן שוכנו, עד לבניית ביתם והמעבר אליו.

התביעות הוגשו בתחילה כתביעות לפינוי מושכר. בעקבות החלטתי בתיק שלפניי למחוק כותרת התביעה ולהעבירה להתברר בסדר דין רגיל, הועבר גם הדיון בתובענות האחרות לדיון בסדר דין רגיל.

הנתבעים טוענים, כי מדובר בתביעות שעניינן דומה ולכן יש מקום לדון בהן במאוחד.

הבקשה הוגשה עוד בטרם הוגשו כתבי ההגנה בתביעות השונות והוריתי, כי הכרעה בבקשה תינתן לאחר שיוגשו כתבי ההגנה ובית המשפט יסבור לאחר עיון בהם, כי אכן מדובר בעניינים המצדיקים דיון משותף.

משהוגשו כתבי ההגנה, עוררו הנתבעים בקשה להכריע בבקשתם.

יצויין, כי הבקשה לאיחוד דיונים הוגשה יחד עם הבקשה להעביר הדיון בתובענה לסדר דין רגיל.

התובעות טענו, כחלק מטענותיהן, שלא לאחד את הדיון בתובענות, כי איחוד התובענות יסרבל את הדיון בתובענות, אותן ניתן לברר, כתובענות לפינוי מושכר, בהליך מזורז.

היות וקבעתי, כי אין מקום לדון בתובענות כתובענות לפינוי מושכר, הרי ששיקול זה כבר אינו יכול לעמוד כשיקול לצורך הכרעה בבקשה שלפניי.