דורפמן ואח' נ' האחים ישראל בע"מ

בפני תביעה כספית על סך 75,000 ש"ח ולצו עשה לתיקון ליקויי רטיבות בחדר הממ"ד בדירת התובעים ולחלופין חיוב הנתבעת בעלות התיקון.

גדר המחלוקת

1. התובעים רכשו דירה חדשה מהנתבעת וחתמו על הסכם מכר ביום 17.11.2010 (להלן: "ההסכם") בו נקבע שמועד מסירתה במאי 2011. לטענת התובעים, עוד בחודש מרץ 2011, לפני מועד מסירת הדירה, התגלו לראשונה ליקויי רטיבות בממ"ד. ליקויים אלו תוקנו על ידי הנתבעת לפני מסירת הדירה לתובעים במאי 2011 ואכלוסה באוקטובר 2011. מאז אותו תיקון, במשך כל שנה, טענו התובעים, כי חזרו והופיעו ליקויי הרטיבות בבוא הגשמים והנתבעת ביצעה תיקון. ואולם, בבוא הגשמים בשנה העוקבת הופיעו שוב הליקויים.

1. בצר להם פנו התובעים לבית המשפט בתביעה לצו עשה לתיקון ליקויי הרטיבות בפיקוח מומחה מטעם בית המשפט ופיצוי. בתצהיריהם זנחו התובעים את עתירתם לצו עשה ועתרו לפיצוי עלות התיקון. בנוסף עתרו לפיצוי בסך 35,000 ש"ח בשל אי יכולתם להשתמש בממ"ד עקב הצטברות עובש, טחב וריח וסך 40,000 ש"ח עבור נזק שאינו ממוני. התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת מומחה בה תועדו הליקויים ופורט אופן תיקונם ללא עלות.

1. הנתבעת טענה כי יש לדחות את טענות התובעים מטעמי שיהוי. בהסתמכה על פרוטוקול מסירת הדירה מיום 26.5.2011, טענה כי מועדי תום תקופות הבדק והאחריות חלפו והתביעה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה מארבע וחצי שנים ואי הקטנת הנזק. התרעת התובעים במועד היתה מאפשרת לנתבעת לתקן את הליקוי על-ידי קבלני הביצוע שנכחו במקום בעלות מינימלית. הנתבעת הודתה בכתב הגנתה שביצעה עבודות איטום בקיר הדירה הדרומי של הדירה אך לא בקשר בין עבודות האיטום ובין הליקויים או יעילות האיטום למניעת הליקויים.

1. עוד טענה הנתבעת, שחל על התובעים "השתק" בהסתמכה על פרוטוקול מסירת הדירה בו לא ציינו התובעים תלונה בנוגע לליקויי רטיבות בדירה ואישרו בחתימתם על הפרוטוקול שאין להם כל דרישות או תביעות נגד הנתבעת בנוגע לדירה. בנוסף הפנתה הנתבעת לסעיף 2.5 להסכם, הקובע שהתובעים יהיו מנועים ומושתקים מלהגיש תביעה על נזקים שניתן היה לגלותם בבדיקה סבירה במועד המסירה.

1. לבסוף טוענה, שגם אם לתובעים עילת תביעה, סעיף 8.2(ד) להסכם קובע שסעדם היחיד הוא תביעה לתיקון הליקויים ואין הם רשאים לתבוע סעד כספי בגין הליקויים.

1. במסגרת ההליך מונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט שבחן את הנזק העדכני והעריך שמקור הרטיבות נובע מפגם באיטום הכיסוי החיצוני של הבניין ואת עלות התיקון. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, הודיעו הצדדים על הסדר דיוני לפיו לא ישמעו ראיות ויסכמו טענותיהם בכתב. בסיכומיהם טענה הנתבעת בעיקר בנוגע להעדר חבותה בעוד שהתובעים טענו גם ביחס לעלות תיקון הליקוי.

חבות

1. קניית דירה היא אחת מההשקעות החשובות ביותר שאדם מבצע במהלך חייו. לאור חשיבותה וגודל ההשקעה הכספית הכרוכה בה, קבע המחוקק מספר חוקים שבאים להגן על הקונה ולהסדיר את החובות והזכויות בין הצדדים בעסקה (עא 148/77‏ שאול רוט נ' ישופה (בניה) בע"מ, פ''ד לג(1) 622). חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "החוק") קובע סטנדרטים בסיסיים לתקינות הדירה ותקופות האחריות על רכיבים עיקריים בה. בסעיף 4 לחוק נקבעה תקופה ראשונית בשם "תקופת בדק" בה ליקויים מסוימים המנויים בתוספת הראשונה לחוק מהווים "אי קיום חיוב" מבחינת המוכר.

1. הצדדים נחלקו בנוגע למועד יידוע הנתבעת על ליקויים. לטענת התובעים, בכל שנה ממועד מסירת הדירה לידיהם ועד למועד הגשת התביעה, פנו אל הנתבעת בבקשה לתיקון הליקויים והנתבעת תיקנה את הליקויים עד בוא החורף הבא. לעומתם, טענה הנתבעת בתחילה שהפעם הראשונה בה פנו אליה התובעים ויידעוה על הליקויים היתה בעת הגשת התביעה. לטענת התובעים, התבצע היידוע בתקופת הבדק והאחריות שנקבעה בהסכם ולכן הנזק מתמשך מאותה עת. לעומתם, טענה הנתבעת שנודע לה על הליקויים לאחר תום התקופה ומשכך הנזק נגרם לאחר תום תקופת האחריות.