אסיף נ' תחבורה ותנועה ד.א.ל בע"מ ואח'

עסקינן בסכסוך כספי בין שותפים לשעבר שנפרדה דרכם. התביעה הוגשה על סך של 393,750 ₪ המגיעים לתובע לטענתו מאחת משני שותפיו: החברה הנתבעת 2. התביעה הוגשה על סך המייצג לשיטת התובע יתרת חלקו הלא משולם ברווחי השותפות, עד לשלב בו פרש ממנה, ואשר נותר בידי הנתבעת 2. אקדים ואציין כי ראיתי לקבל התביעה בחלקה.

גרסת התובע

1. התובע הינו מהנדס תחבורה, לשעבר בעל מניות בנתבעת 1- חברת "תחבורה ותנועה ד.א.ל בע"מ" (האחרונה נמחקה מכתב התביעה בהסכמה, ותכונה להלן "החברה").

החברה עסקה עד לסוף שנת 2014 במתן פתרונות תחבורתיים לפרויקטים של בניה ברחבי הארץ. הנתבעת 2 ("דן גרונר השקעות בע"מ") הינה חברה שבבעלות ובשליטת מר דן גרונר (להלן: "גרונר"). הנתבעת 2 היתה בעלת השליטה בנתבעת 1.

2. בשנת 2000 חברו התובע ומהנדס תחבורה נוסף בשם ישראל רשטניק (להלן: "רשטניק") ונכנסו לשותפות יחד עם הנתבעת 2. השותפות נוהלה באמצעות אחזקת מניות בחברה. החברה היתה למעשה הפלטפורמה לניהול עסקי השותפות.

האחזקות בהון המניות של הנתבעת 1 התחלקו כך שבידי הנתבעת 2 היו 50%, בידי רשטניק 40% ובידי התובע 10%.

במשך שנות עבודתם בחברה, קיבלו התובע ורשטניק משכורת כעובדים שכירים ונהנו מחלוקת דיבידנדים על הרווחים, בהתאם ליחס אחזקותיהם בחברה.

3. בתחילת שנת 2010, פנה התובע לשותפיו בחברה וביקש להגדיל את שיעור אחזקותיו ל-30%. במלים אחרות – להגדיל חלקו בשותפות. דירקטוריון החברה כלל שני דירקטורים בלבד- גרונר ורשטניק. רשטניק נאות לוותר על חלק מאחזקותיו בחברה (שיוקטנו ל-35%) לטובת התובע, מאחר והבין תרומתו לשותפות.