ת"א 42295-10-11 קצב ואח' נ' שרביב בע"מ

התובעים רכשו מהנתבעת (חברה קבלנית העוסקת בבניית דירות ומכירתן), דירה ברחוב יגאל אלון בחיפה, על פי הסכם רכישה שנחתם בין הצדדים ביום 24/6/2009 (להלן: "ההסכם"). ביום 23/3/2010 מסרה הנתבעת את הדירה לידי התובעים, למרות שעל פי החוזה מועד המסירה נקבע ליום 31/12/2009.

התובעים טענו כי נמצאו בדירה ליקויים רבים, כמפורט בחוות דעת מטעמם של המהנדס יואל בן עזרא, ועתרו לחייב את הנתבעת לפצות אותם בשווי עלות תיקון הליקויים בסך של 76,943 ₪, וכן בסכומים נוספים בגין עוגמת נפש, ירידת ערך הדירה, דיור חליפי וכו', והעמידו את תביעתם על סך 110,000 ₪. הנתבעת התכחשה לרוב הליקויים הנתבעים והסתמכה על חוות דעתו של מומחה מטעמה המהנדס רפאל גיל, וטענה כי ניסיונותיה לתקן את הליקויים נתקל במכשולים אותם הערימו התובעים ובאי כוחם, וכי התובעים מנסים להתעשר על גבה שלא כדין.

נוכח הפערים בין חוות הדעת הצדדים, מונה המהנדס מר דן לופו כמומחה מטעם בית המשפט. מינויו של מר לופו נעשה בהסכמת ב"כ הנתבעת ובהעדר הסכמת התובעים, אשר ביקשו לשמור על מעמד חוות הדעת מטעמם.

בחוות דעתו של מומחה בית המשפט אושרו רק חלק קטן מהליקויים המפורטים בחוות הדעת מטעם התובעים, והעריך את עלות כל התיקונים בסכום כולל של 6,400 ₪ (בתוספת מע"מ, ללא צורך בפיקוח הנדסי).

דיון והכרעה

מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט ומומחי הצדדים

מאחר והמומחה מטעם בית המשפט מונה שלא בהסכמת התובעים, הם מבקשים להעניק לחוות דעתו משקל זהה לחוות דעתו של המומחה מטעמם. בסיכומיהם ציטטו פסקי דין רבים המפנים לכך שאין לקבל את חוות דעתו של מומחה בית משפט "כזה ראה וקדש" וכי על בית המשפט לבחון את חוות הדעת במסגרת שיקול דעתו. הנתבעת מצדה סומכת ידה על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ומבקשת לתת לה משקל מכריע.