ת"א 4228-02-11 נתן פרץ נ' איי.אי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשת הנתבעת למנות מומחה רפואי נוסף על ד"ר שטיינברג שמונה בהסכמת הצדדים, זאת לצורך בדיקת התובעת וקביעת הנכות שנותרה לה, אם בכלל, בעקבות שתי תאונות דרכים שארעו לה.

1. התובעת נפגעה בשתי תאונות דרכים. האחת, ביום 7.3.09 והשניה ביום 1.11.09. בשתיהן הנתבעת היא מבטחת הרכב בו נפגעה התובעת.

2. ד"ר שטיינברג מונה כמומחה מוסכם ביחס לפגיעה בתאונה הראשונה, וזאת כאשר התובעת כלל לא ידעה אודות התאונה השניה באותה העת.

בחוות דעתו קבע המומחה כי לתובעת נכות בשיעור 19% (10% בגין מגבלה בעמ"ש צווארי ו-10% בגין מגבלה בעמ"ש מותני), כאשר מצא לנכון לחלק אותה בחלקים שווים בין שתי התאונות בהן נפגעה התובעת.

3. ועדה רפואית של המל"ל, שהתיחסה לפגיעה בתאונה השניה שהינה תאונת עבודה (כאשר פניית התובעת היתה רק לאחר קבלת חוות דעת ד"ר שטיינברג) קבעה, בהחלטה מיום , בניגוד לקביעת ד"ר שטיינברג כי לתובעת נכות בשיעור 10% בלבד בגין הגבלה בעמ"ש מותני, וכי נכות זו יש לייחס למצב קודם עוד לפני התאונה הראשונה ובעקבותיה.

4. לאחר תיקון כתב התביעה (אשר בתחילה התייחס, כמו הסכם המינוי בין הצדדים, רק לתאונה הראשונה), ולאחר שניתנה החלטת המל"ל, התעוררה מחלוקת איזו מהקביעות מחייבת את בית המשפט ביחס לתאונה השניה.

במחלוקת זו הכרעתי, בהחלטה מיום 17.5.14, כעמדת התובעת, כי חוות דעתו של ד"ר שטיינברג מחייבת ביחס לשתי התאונות.

5. בעקבות זאת, וחרף המלצתי כי הנתבעת תקדים ותשלח שאלות הבהרה למומחה, בקשה הנתבעת לחקור את המומחה וחקירתו אכן התקיימה ביום 27.1.15. בעקבות החקירה הוגשה בקשה זו, אשר התובעת, כמובן, מתנגדת לה.

6. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובעיקר לנוכח חקירת המומחה, אני סבורה כי יש להעתר לבקשה ולמנות מומחה רפואי נוסף על מנת שיבדוק את התובעת, יקבע את שיעור נכותה, ובאיזו מידה יש לייחס את אותה הנכות לתאונות נשוא התביעה, או איזה מהן.

אכן ההלכה קובעת כי מינוי מומחה נוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה אלא רק מקום בו בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע בהסתמך אך ורק על חוות דעתו של המומחה הראשון, או בלשונו של כב' השופט עמית בע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14.2.2013):