ת"א 42249-03-13 פלוני נ' מדינת ישראל-משרד החינוך ואח'

1. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובע, יליד 4.12.1993, באירוע מיום 17.3.11 (להלן: "התאונה"/"האירוע").

2.בכתב התביעה נטען כי בעת שהיה תלמיד בכיתה י"ב בבית-ספר מקיף תיכון עין-מאהל, ובמהלך טיול בית ספרי, בפארק הירדן, הורשו הוא עם שאר התלמידים לשחק על נדנדות שהיו בשטח הפארק. בעודו משחק על אחת הנדנדות, לפתע ובניגוד לרצונו, החלו תלמידים אחרים של בית הספר לדחוף אותו בחוזקה, בקשתו להפסיק לא נענתה, והם אף הגבירו את עוצמת הדחיפות וגרמו לכך שתנודות הנדנדה הגיעו להיקף של קצת פחות מ-360 מעלות. הוא החל לצעוק בקול רם לעזרה מתלמידים אחרים וממורים, צעקות שנפלו על אוזניהם האטומות של התלמידים האחרים, כאשר הישועה אף לא באה מהמחנכים והמדריכים שהיו אחראים על הטיול, שכן אלה לא נכחו כלל בסביבה. בסופו של דבר, הוא נפל עם הנדנדה ולאחר מכן ממנה, לאחר שזו הגיעה כמעט למצב אנכי. הוא חבט תחילה עם רגל ימין ועם כל משקל גופו בקורה העליונה עליה נתלתה הנדנדה ו/או בקורת עץ אחרת שנקרתה בדרכו ארצה, ומשם המשיך וחבט שוב באדמה.

2.בעקבות התאונה, הובל התובע לבית-חולים זיו, וצילום ירך הדגים שבר מרוסק עם אנגולציה קדמית של ירך ימין. תחת הרדמה מקומית בוצעה רדוקציה סגורה וקיבוע על-ידי גבס ארוך מעל הברך. התובע הועבר באותו היום לבקשת המשפחה למרכז רפואי העמק, ושם אושפז מיום 17.3.11 ועד ליום 24.3.11, כאשר בתאריך 18.3.11, עבר ניתוח לקיבוע השבר.

3.כתב התביעה המקורי הוגש כנגד משרד החינוך והתרבות (להלן: "משרד החינוך") וענבל חברה לביטוח בע"מ. ביום 21.5.14 נמחקה התביעה כנגד ענבל, והתרתי לב"כ נתבעת מס' 1, להגיש הודעת צד ג', ואכן זו הוגשה כנגד המועצה המקומית עין מאהל (להלן: "המועצה"). ביום 29.10.15 נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה על-ידי צירוף המועצה, כנתבעת נוספת וישירה.

4.משרד החינוך הכחיש כל חבות או אחריות למקרה, וכן הגיש תעודת ציבור מיום 29.10.15, אשר נערכה על-ידי מר ג'מיל חביבאללה, מנהל ביה"ס המקיף עין מאהל (מנהל שתי החטיבות: חט"ב וחט"ע) (להלן: "המנהל"), ושם צוין, כי על-פי רישומי המערכת, המורים בתיכון מקיף עין מאהל הינם עובדי המועצה ומקבלים את שכרם ממנה, וזאת פרט למורה לחנ"ג, המועסק הן בחט"ב והן בתיכון והינו עובד מועצה ומשרד החינוך (להלן: "תעודת עובד הציבור").

המועצה המקומית הכחישה כל חבות או אחריות למקרה, וכן טענה בין היתר כי האחריות, אם בכלל, רובצת על משרד החינוך.

5.המומחה מטעם התובע ד"ר חביב אללה גאזי קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 20%, ואילו המומחה מטעם נתבעת מס' 1 ד"ר שי פריימן קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10%. נוכח הפער בין קביעות המומחים, מונה מומחה פרופ' רופמן מטעם בית המשפט אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10 בגין איחוי גרוע של השבר בירך.

6.ביום 4.4.16 התקיימה ישיבת הוכחות, כאשר מטעם התובע העידו הוא, יוסף חסנין (להלן: "יוסף") ומוחמד אמין (להלן: "מוחמד"), אשר שניהם היו בני כיתת התובע ובני אותו הכפר. מטעם ההגנה העידו: הגב' אמינה נפאפעה, מי שהייתה המחנכת של התובע במועד התאונה (להלן: "אמינה"), המנהל ומר הייתם חסנין, מורה שליווה את הטיול (להלן: "הייתם"). ב"כ נתבעת מס' 1 טען לפרוטוקול, כי אין לו עדים מלבד תעודת עובד הציבור. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב, והתייחסות אליהם ככל שתהיה רלבנטית, תהא במסגרת הדיון גופו.

נסיבות האירוע: 

7. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק, לרבות בסיכומי ב"כ הצדדים, מצאתי לנכון לתת אימון בגרסת התובע ועדיו לעניין נסיבות קרות התאונה. ההתרשמות מהתובע ועדיו הייתה חיובית, וממכלול עדויותיהם הגעתי למסקנה, כי התובע נפגע כמתואר על ידו.