ת"א 42206-08 פלוני נ' מדינת ישראל-משרד החינוך ואח'

רקע

בפניי מונחת תביעתו של מר פלוני, יליד שנת 1988 (להלן: "התובע") אשר לטענתו ביום 08.10.03, בהיותו תלמיד כיתה י' בבית הספר *******בעיר **** (להלן: "בית הספר"), המתין יחד עם בני כיתתו לשיעור בחינוך גופני אותו נדרשה הגב' ר' (להלן: "המורה") להעביר לתלמידיה. המורה בוששה מלבוא ותגרה החלה להתפתח בין התלמיד י' (להלן: "הנתבע 3") לבין תלמיד נוסף, כאשר במהלך הקטטה בעט התובע 3 בעקב נעלו- מבלי משים, בברך רגלו הימנית של התובע (להלן: "אירוע הפגיעה"), וכתוצאה מכך נגרמו לתובע הנזקים אשר פורטו בתביעתו.

התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבע 3 מאחר והיה הגורם הישיר לחבלתו, וכן כנגד מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "הנתבעת 1") מאחר ולטענתו מחובתה לפקח על הנעשה במסגרת בית הספר, וכנגד הגב' נ' (להלן: "הנתבעת 2") אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת בית הספר. הודעת צד ג' נמסרה לעריית תל אביב יפו מעסיקתה של מנהלת בית הספר (להלן: "המקבלת").

מאחר ולא השכילו הצדדים להגיע לכדי פשרה, לא היה מנוס מלקבוע התיק להוכחות. הדיון התקיים ביום 25.12.13, במסגרתו עלו להעיד מטעם התביעה, התובע עצמו, ואמו הגב' פלונית (להלן: "אם התובע"). מטעם ההגנה העידו הנתבע 3, המורה לחינוך גופני, ומנהלת בית הספר. הצדדים ביקשו להגיש את סיכומיהם בכתב.

התביעה הגישה שאת סיכומיה ביום 08.05.014 , הנתבעים 1 ו3 ביום 25.08.014, והנתבעת 2 והמקבלת שקיבלה הארכות מועד בהסכמת הצדדים, הגישה את סיכומיה ביום 15.10.14.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומדת טענה כי לגרסתו של התובע בדבר נסיבות פגיעתו ניתן למצוא סימוכין, הן מתוך המסמך הרפואי אשר הונפק ע"י קופת החולים אליה הובהל התובע ביום פגיעתו, במסגרתו נכתב "חולה מתלונן על: לדבריו בבית הספר חתף ביטה בברך ימין [שגיאות במקור - מ.ק.]", הן במסמך אשר הונפק ע"י אחות בית הספר ואשר נערך ביום הפגיעה, המעיד על "מכה חזקה ברגל מתלונן על כאבים... הפגיעה קרתה במסגרת שעות הלימודים בבית הספר". כמוכן צירפה התביעה אישור רשמי מטעם בית הספר הנחזה להיות חתום ע"י המנהלת, שנערך ביום 05.09.06 המאשר כי בשנת 2003 נפגע התובע במהלך שיעור ספורט ופרק את הברך.

לטענתה העובדה כי בית הספר לא תיעד את אירוע הפגיעה, איננה יכולה לשמש כמשקל נגד לגרסת התביעה ולכול היותר יש לראות בכך משום נזק ראייתי המהפך את נטל הראייה לכתפי הנתבעים.

באשר לאחריות הנתבעים נטען כי מאחר והמורה איחרה להגיע לשיעור, והותירה את התלמידים ללא פיקוח, וזאת בשעה שהתכנסו מספר רב של תלמידים לקראת השיעור, יש לראות בכך משום רשלנות מטעמה ומכוח כך להטיל עליה את האחריות לנעשה.

כן נטען כלפי הנתבעת 1 כי מחובתה לפקח על הנעשה במסגרת מוסדות החינוך, כאשר נסיבות הפגיעה מעידות על היעדר פיקוח כאמור.

מאידך טענו הנתבעים כי גם הנתבע 3 וגם המורה לחינוך גופני אינם זוכרים מקרה פגיעה כנטען. הנתבע 3 טען כי אינו זוכר שלמד עם התובע מעולם וכן שפגע בו בשעת קטטה, והמורה טענה במסגרת עדותה שלא הייתה מורה שלו (עמ' 23 ש' 6-7 לפ' מיום 25.1).

עוד נטען כי אילו הפגיעה התרחשה כפי שמתוארת בגרסת התובע הרי שמתבקש היה כי הוריו היו מתלוננים על כך להנהלת בית הספר, לבירור התקרית, ומשדבר לא נעשה בעניין יש בכך כדי לערער גרסתו של התובע. כמוכן נטען כי הימנעותו של התובע מלזמן את מי מהנוכחים בתקרית הפגיעה - על אף שנטען כי הוא זוכר מספר מהנוכחים - משמשת כנגד גרסתו, ומשכך יש לראות את גרסת התובע כעדות בעל דין יחידה ללא תוספת ראייתית לחיזוקה.

עוד נטען כי מאחר והמדובר היה בתלמידים בגילאי העשרה המתקדמים, הרי שאין לדרוש מהנהלת בית הספר לספק פיקוח כנטען.

לחילופין נטען כי ככול שתושת האחריות על הנתבעים הרי שיש לייחס לתובע אשם תורם לקרות הפגיעה, מאחר וגם לטענתו עמד בסמיכות להתקוטטות מספר דקות, חרף הסיכון לפגיעה כתוצאה מכך.

דיון והכרעה

שאלת החבות

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, על תצהיריהם ועל נספחיהם, ושמעתי את עדויות הנוגעים בדבר, אני סבור כי יש לקבל את גרסת התובע באשר להתרחשות הפגיעה.

עדותו של התובע בדבר התרחשות הפגיעה הייתה קוהרנטית ומהימנה בעיניי ונתמכה במסמך הרפואי המציין את נסיבות הפגיעה בהתאם לעדות התובע כפי שנמסרה ביום הפגיעה. כמוכן המזכר שנערך ע"י אחות בית הספר המעיד על פגיעה ברגל כתוצאה ממכה שאירעה במסגרת שעות הלימודים, ובצירוף האישור הרשמי שהונפק ע"י המנהלת המציין את העובדה כי הפגיעה אירעה במהלך שיעור ספורט, מניחים בפניי תוספת ראייתית מספקת באשר לכך שהפגיעה אכן אירעה בין כותלי בית הספר ובסמיכות לשיעור ספורט.