ת"א 4218-09 מדינת ישראל - משרד החקלאות נ' ו. ואח'

1. בשנת 2005 החליטה ממשלת ישראל לסגור את ענף גידול האווזים. בהמשך, נקבע מענק לעוסקים בענף שעיסוקם נפגע עקב החלטה זו. אותו מענק הותנה בהתחייבות לחדול לחלוטין מעיסוק בענף הרלוונטי במשך תקופה בת חמש שנים.

2. הנתבעים הנם זוג נשוי המנהל משק בית משותף, שעסקו יחדיו במשך שנים רבות במפטמת אווזים. בשנת 2006 הנתבעים, כטענת התובעת, או הנתבעת, כטענת הנתבעים, ביקשו וקיבלו את אותו מענק והתחייבו כלפי התובעת בהתאם. במהלך חודש מרץ 2007, מצאה התובעת כי הנתבעים, כטענתה, או הנתבע, כטענת הנתבעים, ממשיכים לגדל אווזים.

3. התובעת טוענת כי בעצם התנהלותם זו, הפרו הנתבעים את תנאי המענק שקיבלו ויש לחייבם להשיבו. מכאן התביעה שהגישה כנגד הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום של 330,000 ₪.

4. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי הנתבע, שאינו כשיר לעמוד לדין, גידל אווזים על דעת עצמו, ללא ידיעת הנתבעת ולא בהיקף ובאופי המהווים הפרת המוסכם והצדקת השבת כספים לתובעת.

5. במוקד הדיון ניצבת השאלה האם מכלול נסיבות העניין מצדיק לחייב את הנתבעים בהשבת המענק שקיבלו מהתובעת.

רקע ותמצית טענות הצדדים

6. בהמשך לפסיקת בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בבג"צ 9232/01 נוח נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.8.2003), החליטה הממשלה בשנת 2005 לסגור את ענף גידול האווזים בישראל ולסייע לחקלאים הצפויים להיפגע ממהלך זה. הוקם צוות בראשותו של סמנכ"ל בכיר לייצור ולכלכלה בתובעת - מר איציק בן דוד (להלן: "הסמנכ"ל"), במטרה שיקבע את כל הנדרש לשם מתן מענק, להבדיל מפיצוי, לאותם עוסקים בענף האווזים (ר' החלטות הממשלה מספר 4278 מיום 2.10.2005 ומספר 250 מיום 9.7.2006 – נספחים 1 ו-2 לתצהיר הסמנכ"ל).

7. הוחלט, בין היתר, כי יש להתנות את קבלת המענק בחתימות על הצהרה ועל התחייבות. הצהרה נדרשת זו עוגנה בסעיף 9 בטופס המהווה את הבקשה למענק, הנושא כותרת "פרטי מגדל לקבלת סיוע ממשרד החקלאות בעקבות סגירת ענף האווזים והמולרדים" (להלן: "ההצהרה" ו"הבקשה" בהתאמה – נספח 4 לתצהיר הסמנכ"ל).

8. בסמוך ליום 31.7.2006 הוגשה הבקשה ובה עתירה למענק של דמי הסתגלות רגילים לשמונה חודשים והן למענק להשקעה להקמת עסק עצמאי שאינו בתחום החקלאות. בראש הבקשה, נרשמה הנתבעת כמגדלת וכבעלת עסק פעיל לגידול אווזים בשנים 2004-2005. על ההצהרה שבסעיף 9 לבקשה חתם הנתבע.