ת"א 42099-04-12 רוזן ואח' נ' קיבריק ואח'

1. הטיפול בתיק זה הועבר למותב זה לאחרונה. הוברר בדיון הראשון בפניי כי תלויה ועומדת בקשת מאת הנתבע 2 לסילוק התביעה נגדו על הסף, מחמת מספר טענות ובהן העדר סמכות עניינית, התיישנות והעדר עילה, שטרם הוכרעה.

לאחר שנערך נסיון לפתור את המחלוקת בין הצדדים בדרך פרקטית, שלמרבה הצער לא צלחה למרות התקדמות רבה, ניתנת החלטתי זו.

2. יש להכריע בדבר סמכותו העניינית של בית משפט זה טרם הכרעה בבקשתו הסילוק על הסף מחמת טעמים נוספים, שכן יש לבחון אם הנני מוסמך לדון כלל בטענות אלה תחילה.

לצורך זה יש לבחון את הסעדים בתובענה: מהות הסעד הוגדרה כצו עשה המורה לנתבעים לבצע את רישום הדירות של התובעים בלשכת רישום המקרקעין, לרשום הבנין כבית משותף ולייחד את דירותיהם כיחידות נפרדות וכן לשלם כל תשלום הנדרש לצורך הסגרת זכויות צד ג' למעט משכנתאות או הערות אחרות הקשורות לתובעים.

3. סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן – חוק בתי המשפט), מסמיך את בית משפט השלום לדון בתביעות שסכומן או שווין עד 2.5 מליון ₪ (ס"ק 2) וכן ב"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין בדבר חלוקתם חלוקת השימוש בהם...אך בית משפט השלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

סעיף 40 לחוק בית המשפט מגדיר את סמכותו של בית המשפט המחוזי ובין היתר מוסמך הוא לדון - "בכל ענין אזרחי או פלילי שאינו בסמכותו של בית משפט השלום", דהיינו סמכות שיורית.

4. צוי העשה לחייב את הנתבעים לרשום בית משותף תוך ייחוד הדירות ולשלם כל תשלום (שסכומו לא הוגדר בסעד) אינם בהם בקהל הסעדים המפורטים בסעיף 51(א) הנ"ל.

נהפוך הוא. המדובר בתובענה הדנה בתביעה במקרקעין, שכן אין חולק כי המקרקעין נשוא התובענה רשומים בבעלות בלשכת רישום המקרקעין וענין זה מסור במפורש לבית המשפט המחוזי.