ת"א 42038-09-12 אדם,משרד עורכי דין נ' מימד אולפני טלויזיה (MTVS) בע"מ

בדיון שהתקיים לפני ביום 15.10.13 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה יסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במסגרת זו הועמדו מספר סוגיות להכרעת בית המשפט במתווה הדיוני המוסכם (עמ' 5 לפרוטוקול). כן הוסכם כי התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 תידחה ללא צו להוצאות.

בהמשך להסכמה הדיונית העבירה הנתבעת נתונים לתובעים. משא ומתן שהתקיים בין הצדדים לא הבשיל לכלל הסכמה, וביום 19.6.14 הודיעו הצדדים כי הם מבקשים להגיש סיכומים בשאלות שהונחו לפתחו של בית המשפט. הגשת הסיכומים חרגה לא מעט מהמועדים עליהם הוסכם מבעוד מועד, ובסופו של יום הוגשו סיכומי התשובה האחרונים ביום 18.1.15.

בסיכומים העלו הצדדים שורה ארוכה של טענות, שחלקן מתייחס ישירות לשאלות שבמחלוקת וחלקן לסוגיות אחרות. הצדדים העלו טענות שונות, בין היתר, בנוגע לנטלי הראייה ומשמעותם בנסיבות העניין; למסמכים שהוצגו; לחישובים היחסיים והלא יחסיים של העמסת הוצאות ופחת; לתקופה ממנה יש לגזור את שער הדולר הממוצע, אם וככל שיש לבסס את החישובים על שער ממוצע; לסכום הבסיס ולהשפעה של התרחשויות מאוחרות, ככל שייקבע כי היו וכי השפיעו; לשאלת המע"מ; ולסוגיות נוספות. לבד מטענות אלה, שנבחנו היטב, נבחנו עניינים הנוספים הנוגעים ללשון ההסכם וקביעותיו, וכן למספר טענות נוספות שנכללו בכתבי בי-הדין מטעם הצדדים וזכו להתייחסות קצרה בלבד בסיכומים.

בעת ההכרעה במכלול שהוצג לפני הנחיתי עצמי לאור הקביעות הנוגעות להכרעה על דרך הפשרה. לעניין זה נקבע זה מכבר שעניינה של הפשרה אינו אלא, דרך כלל, ריכוך של הדין המהותי, שהרי "הרעיון הנאצל של פשרה קשור ברגיל לעוגן הדין במובנו הרחב, והוא מהווה ריכוך ועידון שלו כדי להשיג תוצאה ששני הצדדים יוכלו לחיות עמה בתחושה טובה" (רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל, פ"ד נח(6) 894, 900ד (2004)). פסק דין על דרך הפשרה משקלל בין שיקולים שבדין לבין שיקולים ראויים אחרים העולים מנסיבות העניין (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דל טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 350 (1999)). הוא מאפשר לבית המשפט "למצוא נקודת איזון במתח הקיים לעיתים בין תחושת הצדק לגבי התוצאה הראויה, לבין דרישותיו של הדין" (ע"א 9887/04 מ.ד. נאור בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, מיום 9.3.05, בפסקה 5 לפסק-הדין; על הטעמים הפרקטיים התומכים בהכרעה על דרך הפשרה, הנלווים לתפיסה העקרונית, ראו ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר, מיום 23.3.08, בפסקה 6 לפסק-הדין, והאסמכתאות שנזכרו שם).

על רקע כל אלה, ולאחר עיון במכלול המסמכים שבתיק התובענה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה לסילוק מלא וסופי של כל טענות התובעים בעניין מושא התביעה תשלם הנתבעת לתובעת 1 סכום של 120,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה הוא מעבר לסכום האגרה שנותר בידי התובעת בתחילת שנת 2006. הסכום ישולם עד ליום 15.2.15, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית ללא צו להוצאות. לנוכח המתווה הדיוני שבחרו הצדדים לא ייעשה צו להוצאות גם בין הצדדים האחרים לתובענה.