ת"א 41997-05-14 בן לולו ואח' נ' פריש

בדיון שהתקיים אתמול, 11.4.2016, הסכימו הצדדים להסדר דיוני כלהלן:

"בהמלצת בית המשפט ומבלי שמי מהצדדים מודה בטענות הצד שכנגד ולסילוק מלא וסופי של המחלוקות נושא התובענה הנדונה, מוסכם עלינו כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וזאת לאחר טיעון קצר מטעם כל אחד מבאי-כוח הצדדים".

שמעתי את תמצית טענות הצדדים ולאחר הדיון שבתי ועיינתי בפרסומים נושא התביעה ובעיקרי הראיות שאליהן הפנו הצדדים בטיעוניהם (זאת, כפי שהודעתי בדיון, נוסף על קריאת כל התיק לרבות כל התצהירים והראיות שהוגשו במסגרתו, לקראת הדיון שהתקיים אתמול).

לשם קביעת הסכום שייפסק שקלתי בין השאר – אך לא רק – את השיקולים העיקריים הבאים: הספק שנותר בלבי בדבר זהות הגורם שיזם את הפרסום. שכן, לא נמצא בפרסום או בראיות אחרות אינדיקציה ברורה לכך כי בהכרח היה זה הנתבע. מנגד, מהראיות הקיימות, לרבות הפרסום עצמו, לא ניתן לשלול זאת בוודאות; העובדה שהגורם המפרסם לא הוזמן לעדות, אלא זימונו התבקש רק בשלב מאוחר לאחר השלמת הגשת הראיות ובעקבות דברי בא-כוח הנתבע וכי מטעם זה נדחתה הבקשה לזמנו (ראו פרוטוקול והחלטה מיום 21.9.2015); העובדה שהיו פרסומים דומים נוספים, גם אם לא היו בהם כל פרטי הפרסומים הנדונים; העובדה שמן הראיות שהוגשו עולה כי נושא הפרסומים נודע לאנשים רבים בעקבות פרסומים אחרים ובעקבות הליכים נוספים שהתנהלו בערכאות השונות ובעיקר בבית הדין לעבודה (ולעניין זה אין רלוונטיות לתוצאות ההליכים); העובדה שבסופו של דבר, הנתבע הוא זה שנאלץ להחליף מקום עבודה; נכונות הצדדים לסיום התביעה על דרך הפשרה, בהתאם להוראת סעיף 79א בחוק בתי המשפט, בידיעה – שהובהרה לצדדים היטב בעל-פה – כי ייפסק סכום כלשהו, אשר יהיה סכום נמוך יחסית.

לנוכח כל האמור ובעוד שמובהר, כי על-פי הסכמת הצדדים, אין בתוצאת פסק-דין זה משום קבלת התביעה או אישור לנטען בה ואף אין בכך משום קבלת טענות ההגנה או אישור לנטען במסרגתה, ישלם הנתבע לתובעים סך 7,000 ₪.

סכום זה ישולם לתובעים, באמצעות באת-כוחם, תוך שלושים יום מיום המצאת פסק-דין זה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

בהמשך להחלטה הנוספת מאתמול (שעל-פיה התקיימו שלושה דיוני קדם משפט, אך לא נשמעו הוכחות), אגרת המשפט תוחזר לתובעים בהתאם להוראות תקנות האגרות.