ת"א 4199-12-13 י.ו. טירת כרמל בע"מ נ' השוק של בבאני בע"מ ואח'

1.חלק מהנתבעים ביקשו להזמין למתן עדות מטעמם את מר אמנון מריומה ואת גב' מיקה צ'רטוב (להלן העדים במחלוקת). התובעת מתנגדת לכך. טיעוני הצדדים הועלו בכתב והושלמו על-פה בדיון שהתקיים ביום 1.3.2016. דין הבקשה להתקבל.

2.סעיף 1 בפקודת הראיות [נוסח חדש] מורה כך:

(א)מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.

(ב)בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.

הוראת דין זו מונה את העילות שעל-יסודן מוסמך בית-המשפט לדחות בקשה להזמנת עד. מדובר בעילות מוגבלות ותחומות; הסמכות לסרב לזמן עד תופעל בזהירות רבה ולעיתים נדירות [רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר, פס' 7 (29.7.2015) וההפניות שם (להלן עניין בנק לאומי); רע"א 5573/15 אברבוך נ'OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פס' 5 (17.8.2015); רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' סיטבון (2012)].

על הכללים שחלים בהקשר זה עמד בית-המשפט העליון ברע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר, פס' 5 (2007): "כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב

לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש'אין בה צורך' כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות - על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות". בחינת הרלוונטיות לצורך הזמנת עדים מתפרשת בצורה רחבה; די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות על-מנת לאשרה [עניין בנק לאומי, פס' 7].