ת"א 41728-03-15 כהן נ' ס. הזימה מוצרי תעשיה בע"מ

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 31/5/15 בהעדר הגנה.

פסק הדין ניתן על בסיס מסירה, שבוצעה לנתבעת ביום 24/3/15 ע"י חברת דואר ישראל בע"מ.

התביעה הוגשה ע"ס 121,246 ₪ בגין ליקויי בניה בדירה, שרכש המשיב מאת המבקשת.

הבקשה הוגשה ביום 9/7/15, והמבקשת טענה כי פסק הדין נמסר לידיה ביום 7/7/15, כי החתימה המתנוססת על אישור המסירה הינה חתימת אחת מפקידות המבקשת (הוגש תצהירה), אך היא אינה זוכרת זאת, ומניחה כי המעטפה תויקה במקום אחר ולא נמסרה למנהל החברה, מר הזימה (הוגש תצהירו). המבקשת מציינת כי נוהלה התכתבות עובר להגשת התביעה (נספחים א' ו- ג' לבקשה), ובה הסכימה המבקשת לבצע את התיקונים, שנכללו בחוות דעת נגדית, בה הוערכה עלות התיקונים ב-3,250 ₪ (נספח ב' לתגובה), וכך הוסכם בין ב"כ הצדדים.

המשיב מתנגד לבקשה, ומסתמך על המסירה, שאינה מוכחשת כמו גם על ידיעת המבקשת בבירור כי המשיב אינו משלים עם עמדתה, ובדעתו להגיש תביעה לפי חוות הדעת מטעמו. המשיב מציין כי הנתבעת לא תיקנה גם את המעט שהסכימה לתקן.

המשיב טוען כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב, בעוד שהוא נתן לה הזדמנויות רבות להגיע להסדר בהתכתבויות ממושכות (נספח א' לתגובה). המשיב מציין את הפער המשמעותי בין חוות הדעת, את אי שיתוף הפעולה של הנתבעת לתיקון הליקויים, בהם הכירה, ואת התעלמותה מהנזק הבלתי ממוני.

המבקשת ניצלה את זכות התשובה לתגובה, חזרה על נימוקיה, והדגישה כי לא זלזלה בהליכי המשפט, והפקידה את הסכום 7,500 ₪, שנקבע כתנאי לביטול פסק הדין. המבקשת טוענת כי קיום שתי חוות הדעת וביניהן פער כה משמעותי מצדיק ביטול פסק הדין, וכי השארתו תגרום לה עוול.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, נחה דעתי כי מוצדק לבטל את פסק הדין משיקול דעת בית המשפט, ולחייב את המבקשת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הבקשה הוגשה במועד, ולא נטען אחרת.