ת"א 41655-11-11 המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אויר בישראל - מלר"ז (ע"ר) נ' איגוד המוסכים בישראל,אגודה עותמאנית מס' 2088-99 ואח'

1. ביום 3.4.16 נמחקה התביעה, מכוח בקשת התובעת.

לעניין פסיקת הוצאות ההליך נקבע כי הצדדים יוסיפו ויגישו טיעוניהם בכתב.

2. ביום 14.4.16 הוגשו טיעוני התובעת במסגרתן נטען כי לא ניתן לומר כי מדובר בתביעת סרק שעה שהתביעה לא הוכרעה (מה גם שטרם נשמעו כל העדים), כי הטעם המרכזי להגשת התביעה הייתה הטענה המקוממת בפרסומי הנתבעים, כי המדיניות המשפטית מקום בו מדובר בהפסקת ההליך עקב המלצת בית המשפט היא שלא לפסוק הוצאות, כי פרק הזמן שבין מועד הפרסום למועד הצפוי למתן פסק הדין תומך בהחלטה למחיקת התביעה וכי נוכח הגשת העתירה לבית המשפט גבוה לצדק קיים חשש להכרעות סותרות ומכאן הצורך הנוסף במחיקת ההליך הנוכחי.

הוסיפה התובעת וטענה כי על בית המשפט ליתן את הדעת לעובדה כי מדובר בגוף ציבורי הפועל בנושאים בעלי חשיבות רבה, כי נחסך זמן שיפוטי יקר, וכי ממילא נגרמו גם לתובעת הוצאות לא מבוטלות עד כה.

3. ביום 18.4.16 הוגשה תגובת הנתבעים במסגרתה עתרו לפסיקת הוצאותיהם מקום בו לשיטתם עת שבחרה התובעת לנהל הליך במשך 4.5 שנים, ולאחר מכן למחוק אותו, אין להגדירו אלא כהליך סרק, כי הטעם היחיד למחיקת התביעה כעת הוא החשש כי העדויות אשר יישמעו בתיק זה יעמדו לתובעת לרועץ ( ולא כפי הנטען על ידי התובעת בשל חשש להכרעות סותרות) וכי העדויות אשר נשמעו בהליך תומכות בגרסת הנתבעים.

עוד טענו הנתבעים כי אין כל מדיניות נוהגת לעניין פסיקת הוצאות עקב המלצת בית המשפט, כי הנתבעים לא שעו לדברי בית המשפט במשך זמן רב, וכי ממילא יש מקום לבחון כל תיק על בסיס נתוניו הפרטניים.

הוסיפו הנתבעים והפנו את שימת הלב להוצאותיהם בגין ניהול ההליך, תוך צירוף אסמכתאות שונות.

5. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, לרבות העובדה כי לא נדרשתי בסופו של יום להכרעה בהליך לגופו, לשלב בו הוגשה הבקשה למחיקת התביעה, לעובדה כי התובעת היא שבחרה לנהל את ההליך וכי דיון שמיעת הראיות האחרון התקיים בעניינם של הצדדים בחודש מרץ 2015, כי הצעות בית המשפט ככל שמוצעות כפופות להסכמת שני הצדדים באותו מועד, כי שני הצדדים נדרשו להוצאות בגין ניהול ההליך אך כאמור התובעת היא שיזמה אותו, כי עומדת לבעל דין הזכות לחזור בו מתביעתו אך אין להתעלם מהשלכות ניהול ההליך על הצד שכנגד, ומעל כל אלו – כי פסיקת הוצאות אין מטרתה עונשית, אלא שהיא באה להציב את בעל הדין שכנגד, במקום בו היה (או בקירוב לכך) אלמלא נדרש להליך; בהינתן כל אלו אני מוצאת להורות כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בגין ההליך בסך של 22,000 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תתבקש להמציא לצדדים העתק פסק הדין המשלים.