ת"א 41449-02-11 אמר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

אין מחלוקת על שיעור הנזק והמחלוקת היא בשאלת החבות.

2.מטעם התביעה העיד התובע בלבד.

מטעם הנתבעת העידו חוקר פרטי, אמו של התובע ובוחן תאונות דרכים.

3.התובע העיד בתצהירו כי "ביום 12.01.07 בשעה 23:00 לערך או בסמוך לכך במהלך חציית כביש, פגע בי רכב חולף, אשר נמלט מהמקום מיד לאחר התאונה".

4.לאחר ששמעתי העדים והראיות הגעתי לכלל מסקנה לפיה גרסת התובע בעניין נסיבות התאונה לא הוכחה ועל כן יש לדחות את התביעה.

5.ראשית, אין מחלוקת שממקום התאונה הגיע התובע לבית החולים ברזילי. אף שבמכתב השחרור נכתב שהתובע הגיע על ידי מד"א, העיד התובע כי הגיע לבית החולים עם רכב פרטי (ע' 9 ש' 13-1).

נהג הרכב הפרטי שהסיע את התובע לבית החולים לא העיד.

התאונה ארעה בעת שחבריו של התובע היו במרחק של כ-400 מטר מהתובע וחרף העובדה שהחברים היו יכולים להעיד ולתמוך בגרסת התובע, לא העיד התובע את אותם חברים.

העובדה שהחברים הם שהביאו את התובע לבית החולים עולה גם מדוח הפעולה מיום 12.01.07.

התובע התחמק ממתן תשובה כנה בנוגע לחברים. כך למשל נשאל האם חבריו סיפרו "אם שמעו את המכה של הרכב הפוגע" והשיב "אני לא זוכר להגיד לך את הדברים האלה" ( ע' 10 ש' 27-28) ובהמשך העיד שחבריו לא שמעו את התאונה "אבל שמעו קול של פגיעה"(ע' 11 ש' 27-28).

החברים היו יכולים גם לסתור בקלות את גרסת הנתבעת לפיה התובע נפגע מאופנוע ולא מרכב, אך התובע לא טרח להעידם ובאי העדת אותם עדים קמה חזקה לרעתו לפיה ידע שעדותם לא תתמוך בגרסתו.

6.שנית, בעוד שהתובע מסר במשטרה כי הרכב הגיע מצד שמאל (הודעת התובע מיום 13.01.07 ש' 14-16) וכי נפגע בצד שמאל, נכתב בחוות דעת המומחה כי התובע נפגע בפלג גופו הימני ומכאן שגם מנגנון החבלה לא תומך בגרסת התובע.