ת"א 41448-11-12 מ' נ' לאמור בע"מ

(בבקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית)

1. לפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו בתאריך 17.7.11 במהלך עבודתו כפועל ניקיון אצל הנתבעת, כאשר החליק במדרגות רטובות ושבר את צוואר ירך ימין. חוות דעת רפואית (ד"ר נוף) שהוגשה על ידו קבעה לו נכות בשיעור של 20% בשל הגבלה בחלק מתנועות המפרק.

2. הנתבעת כפרה בחבותה, ובאשר לנכותו של התובע הגישה חוות דעת רפואית מטעמה (ד"ר ביאליק) בה נקבעו לו 10% אחוזי נכות, שכן ההגבלה בתנועות המפרק היא קלה בלבד.

3. הצדדים הגישו תחשיב נזק על בסיס מיצוע הנכויות (15%), ואף ניתנה הצעת פשרה על ידי בית המשפט שלא הביאה את התיק לכלל סיום, והתובע הגיש בקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית.

4. בשל הפערים בין חוות הדעת שהוגשו, מונה מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה, כאשר בהחלטת המינוי נקבע כי מומחה זה יוכל לחוות דעתו גם בסוגיית המגבלות התפקודיות של התובע והצפי לשיפור/החמרה במצבו. לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה ניתן יהיה לשוב ולבחון את הצורך במינוי מומחה בתחום התעסוקתי.

5. מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר ויסברוט, קבע כי לתובע נותרה נכות אורתופדית בעקבות התאונה בשיעור של 20%. עוד ציין כי מהפן התפקודי, יש לתובע "קושי במאמצים, עמידה והליכה מרובים" וכי בעתיד עלולים להיווצר שינויים שחיקתיים במפרק הירך שיתכן ויצריכו טיפול ניתוחי.

6. על רקע זה שב ועתר התובע למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית. לטענתו, מאחר שיש לו רקע נוירולוגי (אפילפסיה) ועתה גם נכות אורתופדית משמעותית – הוא אינו יכול לחזור לעבודתו או לכל עבודה אחרת, ולמעשה נכותו התפקודית היא בשיעור של 100%. עוד הוא מוסיף כי אין לו יכולת לממן את חוות הדעת ועל כן עותר לפטור מהגשת חוות דעת עצמאית ולמינוי מומחה בית משפט בתחום הרפואה התעסוקתית. לבקשתו צירף התובע תצהיר (מיום 9.2.15) ובהמשך אף מספר אסמכתאות לתמיכה בטענותיו בדבר חסרון כיס.

7. הנתבעת מתנגדת לבקשה למתן הפטור ולמינוי מומחה בית משפט. לטענתה, התובע לא פרט כל נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק פטור מהגשת חוות דעת, לא הוצגה תשתית ראייתית המבססת טענתו לחסרון כיס, ובפרט כאשר המחלוקת היא גם בשאלת האחריות יש להקפיד עם התובע מקום בו הוא מבקש לחרוג מהחובה להוכיח טענותיו באמצעות חוות דעת. עוד נטען כי לתובע אפילפסיה ובעיות נוספות בגינן נקבעה לו נכות כללית במל"ל בשיעור של 72%. לאור האמור וגילו המתקדם של התובע (59) אין מקום למינוי מומחה בית משפט בתחום התעסוקתי.

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט, על בקשותיו ותגובותיו, ולאחר שהנתבעת הודיעה כי היא מוותרת על חקירת התובע על תצהירו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להימחק.

8. התובע עותר למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית על מנת שלפני בית המשפט תהא תמונה של אפשרויות התעסוקה והתפקוד שלו, על בסיס נכותו האורתופדית כמו גם על רקע המחלה ממנה הוא סובל.