ת"א 41203-07-14 כהן נ' יוספטל ואח'

1. התובעת, רווקה, ילידת 16/7/88, הרתה בשנת 2006.

2. התובעת מבהירה, כי במהלך ההריון ביצעה מעקבים רפואיים באופן סדיר ורציף.

בתאריך 30/7/07, בהיותה בשבוע 39 להריון, התגלה במסגרת בדיקת US שגרתית ריבוי קל של מי שפיר, וכן נקבע, כי משקל העוברית הינו 4,130 ק"ג.

3. חרף הממצא החריג של ריבוי קל של מי שפיר, לא הופנתה התובעת, לדבריה, להמשך מעקב, אולם למרות זאת, פנתה למחרת היום, בתאריך 31/7/07 למרפאה בקהילה, אלא שמטעמים שלא הובהרו לא נערך לה ניטור נוסף, והיא הונחתה לבצע בדיקת US נוספת כעבור שלושה ימים.

4. למחרת היום, בתאריך 1/8/07 הבחינה התובעת בדימום, ונסעה לבית החולים עם אמה, בהביאה את תחתוניה המוכתמים עמה, אולם לדבריה, אחות חדר המיון שילחה אותה לביתה, ללא בדיקה, ותוך יצירת הרושם, כי התובעת מטרידה את הצוות הרפואי.

5. למחרת היום, בתאריך 2/8/07 חשה התובעת ירידה בתנועות העוברית, ועל כן סרה למרפאה בקהילה. מסיבות לא ידועות, לא הגיע הרופא באותו יום לעבודה, אולם האחות נטלי ביצעה לתובעת ניטור, ואבחנה ירידה בדופק העוברי.

עקב חששה של התובעת מקבלת יחס לקוי מהצוות הרפואי, כפי שאירע בביקורה הקודם בבית החולים, שאז ניתנה לה התחושה שהיא מטרידה את הצוות הרפואי, הסיעה אותה האחות נטלי לבית החולים, אלא שעם הגיעה לשם, לא נמצא דופק עוברי, והתעורר חשד למוות תוך רחמי.

עקב כך יולדה התובעת, ולדאבון הלב נולדה תינוקת חסרת רוח חיים, וכן אובחן, כי מי השפיר היו מקוניאליים.

6. התובעת צירפה את חוות דעתו של דר' ערן אהרן, בתחום רפואת נשים ומיילדות, הקובע, כי מותה של העוברית נגרם כתוצאה מהתרשלות הצוות הרפואי בבית החולים, אשר לא התייחס לריבוי הקל של מי השפיר, ולדימום שהופיע יומיים לאחר מכן.

לדברי המומחה, אילו הייתה התובעת מאושפזת ומטופלת במועד גילוי הדימום, כי אז היה נמנע מותה של העוברית.