ת"א 41161-09-16 לשצ'ינסקי ואח' נ' שאוואט

בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב לפעול לרישום הדירה על שמו. המבקשים הנם שניים מבין שלושה בעלי דירה . על פי הנטען התקשרו שלושת הבעלים בהסכם מכר מיום 20.3.13, בגדרו מכרו את הדירה למשיב .

ההליך העיקרי עניינו בסעד של ביטול הסכם המכר מחמת הפרתו על ידי המשיב ומחמת אי קיום תנאי מתלה בסע' 2 להסכם.

הערכאה שלה נתונה הסמכות לדון בסעד הזמני היא זו המוסמכת לדון בתיק העיקרי. ובעניין אחרון זה: הערכאה לה מסורה הסמכות העניינית לדון בשאלת ביטול, תוקף ואכיפה של חוזה מכר מקרקעין – הנה בית המשפט המחוזי. דיון בשאלה זו בבימ"ש השלום (ולו בגררה לצורך הסעד הכספי של הפיצוי המוסכם) הנו פוטנציאל לתקלה: שכן ההכרעה לא תקים מעשה בי"ד בסעד העיקרי המבוקש – ביטולו של הסכם המכר. ראה ע"א 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי. ראה למשל גם רע"א 6459/15 חברת ברכת הדרך נ' גרמה אביבה (השופט הנדל – החלטה מיום 27.1.16). ועוד ביחס לסעד הכספי – נראה שלאור מבחן הטפל ההולך אחר העיקר, מאחר וממילא ההכרעה בזכאות לפיצוי המוסכם כרוכה בשאלה האם הופר ההסכם או התקיים התנאי המתלה (שאלות שבסמכות ביהמ"ש המחוזי), מוסמך ביהמ"ש המחוזי לדון אף בזכאות לסעד זה. אציין עוד לשלימות התמונה כי אין מדובר בזכויות אובליגטוריות אלא בבעלות רשומה של הדירה ע"ש המבקשים – כעולה מהסכם המכר ומנסח הרישום שצורף (מדובר בדירה הרשומה ע"ש המבקשים בפנקס הבתים המשותפים).

אני מוחק אפוא התביעה העיקרית והבקשה לסעד הזמני בהיעדר סמכות. בידי המבקש להגיש תביעתו לערכאה המוסמכת. ככל שסבור ב"כ המבקשים כי נתחדש דבר בשאלת הסמכות וכי הסמכות לדון בתביעה לביטול הסכם מכר מקרקעין מצויה בסמכות ערכאה זו, ביכולתו להגיש בקשה לעיון חוזר בתוך 5 יום ולהפנות לאסמכתאות מתאימות.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.