ת"א 41095-12-15 בית הכנסת אשכולי פז נ' אברג'ל

בהחלטתי מיום 23.3.16 נתבקשו הצדדים לחדול משטף פניותיהם ולהגיש הודעה משותפת.

כן נדרש התובע ליתן דעתו לשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה, שנתעוררה כבר בדיון האחרון.

תחת מתן מענה מלא וענייני להחלטה שניתנה כאמור, פעלו הצדדים כדלקמן:

התובע מצידו הגיש הודעה במסגרתה הבהיר, בין השאר, כי נסיונות רבים לגבש פתרונות מעשיים לא נשאו פרי וכן כי פנה לרשם העמותות על מנת שזה יכריע בענין זהותו של הוועד החוקי, ענין שהינו שנוי במחלוקת ומהווה את עיקר המחלוקת בשלב זה, יש לציין. כן טען התובע כי סמכותו של בית המשפט לדון בבקשתו בגין בזיון בית המשפט (בקשה מס' 11) נתונה הינה משעה שתחת ידו של בית משפט זה יצאה ההחלטה בסעד הזמני שהופרה ע"פ הנטען.

הנתבע מצידו, הגיש כתב הגנתו באיחור ניכר ובחר להוסיף ולהעמיס על תיק זה ע"י בקשה למחיקה על הסף ובקשה להפקדת ערובה, שאינה מלווה כלל בתצהיר כנדרש, תוך שאף טען להעדר סמכות.

אין זו הפעם הראשונה בה בית המשפט מעיר לצדדים על התנהלותם .

מכל מקום, אינני מוצאת מקום להידרש כלל לגופה של מי מהבקשות משלא טרחו הצדדים להבהיר מקור סמכותו של בית המשפט לכך. העובדה שעלה בידי התובע לדרוך כף רגלו בבית המשפט, אין בה כדי להכשיר בקשות הצדדים באין הוראה בדין המקנה סמכות לכך.

התובע בתגובתו נמנע למעשה מהתייחסות עניינית לשאלת הסמכות. טענתו לפיה בית המשפט מוסמך לדון בבקשה מס' 11, אינה משום מענה ענייני. בית המשפט צריך שיהא מוסמך לדון בעניינה של התובענה עצמה ואין הוא קונה סמכות יש מאין.

יתרה מכך, ככל שהתביעה מועברת לבית המשפט המוסמך, הרי שאז נחשב הסעד הזמני כמי שיצא תחת ידו של בית המשפט הנעבר (ראה בספרו של א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 11 בעמ' 939).

בשעתו, עת דחיפות היתה לכאורה וטרם נתעוררה שאלת הסמכות, דן בית המשפט בסעד הזמני, אולם עתה בחלוף זמן בו התובע מודע לבעיית הסמכות, יכול היה הוא לפנות כבר לבית המשפט המוסמך ולעורר שם בקשות חדשות, כמידת הצורך ובשים לב להתפתחויות שחלו מאז ורבות היו, כך נראה.