ת"א 40864-03-12 כהן נ' בן אבו

1.פסק דין בתביעה להפרת הבטחת נישואין, כשלצידה, כמפורט בסעיף 15 לכתב התביעה המתוקן, שלש עילות נלוות שבמרכזן טענת הונאה וגניבת מזומנים.

2.תחילה אזכיר מושכלות יסוד, לפיהן, המוציא מחברו – עליו הראיה. על פני הדברים, מתאפיין הליך זה בכך שאין למי מבין בעלי הדין עדויות או שאר ראיות רלוונטיות התומכות בגרסתו, בנוסף על עדותו: גרסה מול גרסה. זאת, למעט חשבונית, אחת ויחידה, המצביעה על רכישת טבעת נישואין [נספח 3 לתצהיר התובעת]. כהערה שיש בה כדי להקדים במעט את המשך הדברים, יצוין, שעתידה תמונת מצב זו להכביד, בפרט, על התובעת, שהיא זו המחויבת בהוכחת טענותיה.

ומכאן לגופה של תביעה, כשבמוקד הטענה בדבר הפרת הבטחת נישואין.

3.נוכח העובדה המוסכמת שהקשר בין השניים נמשך כ-11 שנה, נדרש בית המשפט, ולו במעט לשאלה האם יש לראות את מערכת היחסים ששררה בין השניים כמגבשת מעמד של ידועים בציבור. ככלל, הכרעה בשאלה זו אינה הכרחית לנדון דידן, באשר, דיון בשאלה האם הופרה הבטחת נישואין, אינו מותנה בהכרעה בשאלה זו. בעלי הדין עצמם נקטו בחוסר עקביות בנושא, כשהתובעת, שביקשה להתנער מכך בפתיח לסיכומיה, היתה זו שגרסה, שיש לראותם כמי שהיו ידועים בציבור, והנתבע, שנקט לקראת שלהי ההליך בגישה הנגדית, שכח, כפי שציין בצדק ב"כ התובעת בסיכומיו, שבסעיף 37 לכתב ההגנה סבר לציין שניהלו השניים משק בית משותף. הקביעה אם מהווים שניים, בחינת ידועים בציבור, הינה, כידוע, בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ואולם, מתוקף סמכותי שבגררה על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, ההתייחסות לנושא בנסיבות העניין – נדרשת. להלן, התשתית לפסיקתי.

א. הנתבע מצהיר על כך בתצהירו פעמים הרבה, וראה, למשל, בסעיף 21 לתצהירו: "... כי התובעת הייתה חיה בביתי וניהלנו חיי זוגיות מלאים".

ב. בסעיף 2.ז לתצהירה, כופרת בכך, אמנם, התובעת, ואולם, כבר בפתח עדותה נקטה בגרסה המתיישבת בעיקרה עם עמדת הנתבע: "11 שנה ישנתי איתו, אבל היו פעמים שהיו הפסקות וישנתי בדירה שלי" [עמוד 5 שורה 14 לפרוטוקול]. יתר על כן: "כל זמן שאני איתו, רק איתו ישנתי" [שם, שורה 16 לפרוטוקול], ומעבר לכל זאת: "אחרי שהייתי יורדת לבשל בין שש לשבע בערב. ואז הייתי איתו כולל שינה, כולל שבתות וחגים, גם לאירועים היינו יוצאים ביחד" [עמוד 7 שורות 11 עד 12 לפרוטוקול]. כעין הודאת בעל דין, ראה גם בתשובתה המשלימה – שם בשורה 13. רק בסיכומיה, סברה, כאמור, התובעת, לשנות מטעמה.

ג. בהמשך לאמור, קובע אני שלצורך הליך זה אראה בבעלי הדין כידועים בציבור [וכאמור, מבחני הפסיקה הינם קיום יחסי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף – ראה ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פורסם במאגרים, 9.8.2010 והאסמכתאות שם]. זאת, הגם שכאמור, גם אם לא סבור הייתי כך, לסופו של יום, לא יהא בכך כדי לשנות. ברם, לא בכדי ניסתה משלב מסוים התובעת לחזור בה: אין בנמצא כל חזקה, לפיה שניים החיים כידועים בציבור, כוונתם בהכרח להתחתן, ולא ניתן להסיק דבר וחצי דבר ממתכונת החיים בה בחרו לחיות, כבפרשתנו, כ – 11 שנה. ואף ייתכן שיהא מי שיסבור את ההיפך, וכדלהלן.

4.בתצהיר התובעת לא נזכר אירוע קונקרטי (זמן ומקום) בו ניתנה לה הבטחה להתחתן. גרסתה ביחס לנסיבות בהן זכתה בהבטחה המיוחלת, מעט אמורפית. אמנם, לגרסתה: "אמרתי לו מהיום הראשון שאמרתי לו, אני רוצה קשר להתחתן לבנות בית, לא קשר של ידועה בציבור ולא חברים, עם כאלה יש לי מלא בשוק. 11 שנה הייתי בקשר איתו, למעט 3 הפסקות... " [עמוד 7 שורות 16 - 18 לפרוטוקול]. ברם, בנסיבות אלה, ישאל השואל, האם אין לומר, גם בהינתן שאכן אמרה התובעת שרצונה בנישואין, שמאחר ולא התחתנו השניים שנים כה רבות, השלימה עם המצב, ודווקא נכונותה לחיים משותפים כה ממושכים, מצביעה על וויתור על אותה דרישה, כלשונה – "מהיום הראשון". לשון אחר: שנים הרבה, לגרסת התובעת עצמה, שיתפה פעולה עם הנתבע והשלימה עם מתכונת שאינה בגדר נישואין.

5.אין חולקין, שמעת לעת קנה הנתבע לתובעת תכשיטים ועוד. אכן, בחשבונית אחת, נספח 3 לתצהיר התובעת, מצוין, שהתכשיט שנרכש: "טבעת נישואין". ואולם, אינני בדעה שממה שרשם סוחר על חשבונית אחת, ואפילו אכן נרכשה טבעת כאמור, ניתן ללמוד על הבטחת נישואין. הוכחת הבטחת נישואין מקימה נטל כבד על הטוען לה:-