ת"א 40848-12-15

בפני בקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדיה, בהתאם לסעיף 6א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – "חוק הפיצויים").

הרקע והעובדות

1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 26.6.14, שעה שהאוטובוס בו נסע התנגש ברכב אחר. לטענתו קיימת ראשית ראיה לקיומה של נכות עקב התאונה ומשכך התבקש מינוי מומחה כאמור. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי החומר הרפואי שהוגש דל, ואינו עולה כדי ראשית ראיה לקיומה של נכות צמיתה כנדרש בחוק הפיצויים. כן נטען כי התובע סובל משלל מחלות ובעיות רפואיות ללא קשר לאירוע שבענייננו.

2. הנתבעת טענה עוד כי ייתכן ומדובר גם בתאונת עבודה ומשכך ביקשה שהתובע יפרט אם פנה לבירור נכותו במוסד לביטוח לאומי.

   דיון והכרעה

3. כידוע, לאור העובדה שאין בידי נפגע תאונת דרכים כל דרך להוכיח טענה שברפואה ללא מינוי מומחה מטעם בית המשפט (ולאו דווקא טענה לנכות), נקבע כי יש לנהוג בעניין זה בגישה ליבראלית וזהירה. לצורך מינוי מומחה, כאמור בסעיף 6א' לחוק הפיצויים, די לתובע להציג ראשית ראיה לקיומה של נכות, כאשר על ראיה זו להתייחס גם לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק הנטען (רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216). כן נקבע כי עדיף שימונה מומחה ויתברר לבסוף כי הדבר היה מיותר, מאשר שתחסם בפני התובע הדרך להוכחת טענה שברפואה. במקרה כגון זה, כך נקבע, ניתן יהיה להטיל על התובע לשאת בעלות שכר המומחה, באם הנסיבות יצדיקו זאת (והכוונה לא רק למימון הביניים אלא לתשלום ממש בסיכום הכללי). ראו: רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח (30.5.12) (להלן "עניין פלונית"); רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' רונית מטלון, פ"ד מד(2) 216).