ת"א 40443-06-13 י.ש. נ' מ.א.

בהתאם לבקשת התובע והסכמת הנתבעת התביעה נגד הנתבעת נדחית.

הצדדים חלוקים בעניין הוצאות ההליך משכך אדון ואכריע בסוגיה זו.

דיון והכרעה בסוגיית ההוצאות

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה, כי בשים לב למכלול נסיבות העניין, נכון לפסוק לנתבעת הוצאות חלקיות, בהתחשב בכך שהתובע התעשת, גם אם בשלב מתקדם של ההליך, והסכים לדחיית התביעה עוד בטרם הגשת סיכומים.

תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט, אם לאו, כאשר הן התקנות והן הפסיקה התוו קווים מנחים באשר למרכיבי שיקול הדעת האמור (ראו: תקנה 512(ב) לתקנות; ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פסקה 3 (16.6.2005)).

ככלל, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין לטובת הצד הזוכה, כך שלא ייגרם לו חסרון כיס (ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"דנג(5) 581, 598 (1999) והאסמכתאות הנזכרות שם), ואולם, נפסק לא פעם, כי פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק ולא אחת קורה שבתי המשפט, מחליטים שלא לפסוק הוצאות לזוכה, או לסטות מעקרונות היסוד בסוגיה, לא רק בשל נסיבותיהם הספציפיות של התיקים שבפניהם, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות במיהות בעלי הדין, ופעמים גם לפנים משורת הדין. טעמים שעניינם ב"נסיבות העניין", במיהות בעלי הדין ומצבם, במהות ההליך ובשאלה האם מדובר בהליך סרק, הוכרו כטעמים המצדיקים הימנעות מפסיקת הוצאות (ראו: רע"א 6894/14 AIG חברה לביטוח בע"מ נ' אמנונית דרור (24/2/2014), רע"א 6568/05 כץ נ' כץ פסקה ג (17.08.2005)).

המקרה דנן, הוא אחד מאותם מקרים, בהם במכלול נסיבות העניין, בשים לב למיהות הצדדים, מצבו של התובע וטענותיו, המביאים לידי מסקנה, כי נכון לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות בשיעור מופחת, בשים לב להוצאות שהיא נדרשה לשאת בהן ובשים לב לתוצאה של דחיית התובענה נגדה ואופן סיום ההליך (השוו 1555-06-13 דוד בן כליפא נ' אהרון אדיב (9/12/13)).

העובדה שהתביעה נדחתה בסופו של דבר, מבלי צורך בהגשת סיכומים ובמתן פסק דין, תוך חסכון בזמנם של הצדדים ובזמנו של בית המשפט, מצדיקה כשלעצמה התחשבות בגובה ההוצאות, על אף שאין להביא למצב ובו הנתבעת תצא ו"ידיה על ראשה" לאחר שניהלה הליך כמעט עד תומו.

בקביעת שיעור ההוצאות נתתי דעתי למצבו הבריאותי של התובע מחד ומאידך לעובדות שעלו בחקירתו הנגדית של התובע וטענות שהעלה בפני גופים אחרים, כן נתתי דעתי לכך שראוי לנקוט במדיניות שתיתן ממשקל ממשי להתנהלות צדדים שמשכילים, הגם לאחר שהלכו כברת דרך, שלא להכביר בהוצאות ובהשקעת זמן של הצדדים ובית המשפט ולהגיע להסכמות. אילולא השיקולים המקלים ראוי היה לפסוק הוצאות בסכום ריאלי גבוה הרבה יותר.

בנסיבות המפורטות, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך 6,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום ויישא ריבית והצמדה עד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.