ת"א 40380-11-10 א. נ' תעשיות גומי עין שמר אגח"ש בע"מ ואח'

לפניי בקשה מטעם התובע להעברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בנצרת.

עניינה של התובענה שלפניי הינה לפיצוי התובע, יליד 1969, בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת עבודה מיום 18/1/08, עת עבד אצל הנתבעת 1 על מכונה להכנת פרופילים, כשלפתע פסקה המכונה לעבוד. התובע ניסה לבדוק את הסיבה להפסקת המכונה, כשלפתע חזרה המכונה לפעול תוך שידו הימנית של התובע נתפסה במכונה ונמעכה בתוכה (להלן: "התאונה").

על פי הנטען בבקשה, התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וביום 30/01/11 קבעה ועדה רפואית כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 50% לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות המל"ל בגין חבלת מחיצה של יד ימין. הוועדה הפעילה את תקנה 15, כך שנכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור של 75% החל מיום 01/01/11.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה הנכות הרפואית בתחום האורטופדיה תהיה בשיעור של 52.5%. בתחום הפסיכיאטריה הסכימו הצדדים למנות את ד"ר גיא אור ובתחום הנוירולוגיה הסכימו למנות את פרופ' דוד ירניצקי כמומחים מוסכמים מטעמם. סה"כ נכות צמיתה משוקללת ומעוגלת שנקבעה על ידי המומחים הינה בשיעור של 67% ועל פי חוות דעת אקטואריות עדכניות מטעם הנתבעת, אשר לא הוגשו במסגרת תחשיב הנזק מטעמה, עולה כי תגמולי המל"ל עומדים על סך של כ-2,000,000 ₪.

התובע טען כי על אף שנכותו התפקודית גבוהה לאין שיעור מהנכות הרפואית ובשים לב כי המדובר בתביעה על פי פקודת הנזיקין אשר אינה מוגבלת בסכום הפיצוי באב הנזק של "כאב וסבל" אשר הפסדי השכר מחושבים על פי השכר "ברוטו" (ללא ניכוי מס הכנסה), הרי שלאור תשלומי המל"ל כאמור ולאור הצעת בית המשפט לפשרה מיום 19/02/15 נראה כי סכום נזקו בתביעה האזרחית ראוי להתדיין בבית משפט השלום. לפיכך, יש להעביר את התביעה לדיון בבית משפט השלום בנצרת.

התובע הוסיף וטען כי אין לבוא עמו בחשבון על כך שבחר מלכתחילה להגיש את תביעתו לבית המשפט המחוזי כאשר התביעה הוגשה בחלוף כשנתיים בלבד לאחר התאונה וכאשר עשה כל שביכולתו על מנת להקטין את נזקיו בזמן זה ופעל למיצוי מלוא זכויותיו במל"ל. לטענתו, עקב התאונה שעבר הוא אינו עובד וככל שתביעתו לא תעבור את הרף הדרוש לסכום הראוי להתדיין בבית המשפט המחוזי, יושת עליו, על פי התקנות, קנס גבוה. כמו כן, לטענתו, התיק מצוי בשלב קדם המשפט וטרם הוגשו ראיות כלשהן מטעם הצדדים. לפיכך, לא יגרם לנתבעות כל נזק עקב העברת התיק לדיון בפני בית משפט השלום בנצרת.

הנתבעות התנגדו לבקשה וטענו כי אין לבית משפט זה כל סמכות להעברת הדיון בתובענה. לטענתן, על פי תקנות סדר הדין האזרחי מותר לאחר קבלת חוו"ד מומחים לתקן את התביעה על ידי הגדלת הסכום באופן שמחייב העברת דיון לבית משפט מחוזי מחמת היעדר סמכות לבית משפט שלום לדון בתביעה שסכומה גדול יותר מסמכותו. בענייננו צפה התובע את שיעורי הנכות הגבוהים שיינתנו לו אחרת לא היה מגיש את התביעה מלכתחילה לבית משפט זה, אשר לו נתונה הסמכות לדון בתביעה גם אם סכום הנזק הינו בשיעור המצוי בסמכות בית משפט שלום.

בתשובתו לתגובת הנתבעות טען התובע כי הוא מסכים להגביל את תביעתו לסכום שהוא בסמכות בית משפט שלום. לטענתו, בהתחשב בשלב אליו הגיע הדיון בתובענה – שלב קדם משפט – לא ייגרם לנתבעות כל היזק דיוני או מהותי, שהן ממילא אינן טוענות לו. לטענתו, העובדה שהוא הגיש את תביעתו תחילה לבית המשפט המחוזי מתוך הערכה כי נזקיו אינם מצויים בגדר סמכות בית משפט שלום, אינה מאיינת את זכותו לטעון כי חל שינוי בהערכת נזקיו ולבקש כי התובענה תידון בבית משפט שלום. כמו כן, לטענתו, העברת התיק לבית משפט השלום אינה מצריכה תיקון כלשהו של כתב ההגנה, שהרי סכום הנזק מוכחש ממילא, בהתאם להוראות תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי. אי היעתרות לבקשתו תגרום לכך שבסוף ההליך הוא יושתו עליו הוצאות גבוהות מאוד בגין אגרת בית משפט וקנס על ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, אותן הוא יתקשה לשלם.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה הנני סבור כי דין הבקשה להידחות, וזאת ממכלול הנימוקים שיפורטו להלן.

הלכה פסוקה היא כי ככלל נקבעת הסמכות העניינית לדון בתובענה לפי סכום התביעה או שוויו של הסעד המבוקש ביום הגשת התביעה. כידוע, סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי חלה על תביעות כספיות שסכומן או שוויין למעלה מ-2.5 מיליון ₪ (סעיפים 40(1) ו- 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט")).