ת"א 40324-09-14 פליגלמן נ' טרבולוס

לפני תביעה לפירעון שני שיקים בסך כולל של 1,557,500 ₪ אשר ניתנו להבטחת החזר הלוואה.

התובע מיכאל פליגלמן (להלן: "פליגלמן") חתם ב- 29.7.2002 עם שמואל טרבולוס (להלן: "טרבולוס"), אביו של הנתבע, על הסכם הלוואה. על פי ההסכם, טרבולוס יחד עם הוריו אסתריה ויוסף טרבולוס (סבו וסבתו של הנתבע, הקרוי בשם סבו) לוו מפליגלמן ואשתו סכום של 300,000$ בריבית חודשית של 1.5% לחודש, למשך שנה. טרבולוס התחייב בהסכם ההלוואה לחתום על שטר חוב בסך 1,220,000 ₪ וכן לרשום משכון מדרגה ראשונה על נכסי מקרקעין שהיו בבעלותם. לאחר שש שנים, ביום 21.12.2008 נחתם בין פליגלמן לבין הנתבע יוסף טרבולוס (להלן: "הנתבע") חוזה ולפיו מכר פליגלמן לנתבע את הזכויות שהיו לו באותה העת במגרש חקלאי בראשון לציון. בשנת 2014 הפקיד פליגלמן לביצוע שיק משוך מחשבונו של הנתבע על סך 1,500,000 ש"ח.

טענות הצדדים

טענות התובע

פליגלמן טוען כי נתן לטרבולוס שתי הלוואות שונות: הלוואה אחת על סך 300,000$ שהוזכרה לעיל וניתנה מכספו האישי, והלוואה נוספת: משכנתא שנטל מהבנק לצורך מימון רכישת המגרש שהיה בבעלות משותפת של טרבולוס ושותפיו.

פליגלמן טוען כי מתוך רצון טוב, ולאחר שנוצרו יחסי ידידות בינו לבין משפחת טרבולוס, הסכים לדחות את מועד החזר ההלוואה הראשונה. כן הוא טוען, כי האמין להבטחותיו של טרבולוס כי שוויו של הנכס הממושכן לטובתו רב, וכי אין לו סיבה לדאגה.

לטענת פליגלמן, כאמור, ניתנה לטרבולוס הלוואה נוספת כשנתיים לערך לאחר מתן ההלוואה הראשונה. לטענת פליגלמן, טרבולוס ביקש לקנות את החלק של שותפיו במגרש בצריפין מול בית חולים אסף הרופא, אולם לא היו לו האמצעים לעשות זאת. פליגלמן טוען כי סייע לטרבולוס וביום 31.5.2004 לקח על שמו משכנתא בסך 1,090,000 ₪ והעביר את מלוא הסכום שנטל לדקל יהלומי, שותפו של טרבולוס במגרש, וכבטוחה נרשמו הזכויות במגרש על שמו. פליגלמן טוען כי כחצי שנה עמד טרבולוס בהחזר ההלוואה ולאחר מכן חדל מלשלם את החוב. לטענת פליגלמן, באפריל-מאי 2008, לאחר שחשבון ההלוואה שנטל הגיע לחריגה גבוהה, נפגש עם טרבולוס והלה מסר לו 4 שיקים חתומים על החלק, ומשוכים מחשבון בנו להבטחת החובות שהגיעו באותה העת לסכום כולל של מעל שני מיליון ₪. פליגלמן טוען כי התנהלות זו לא הייתה זרה לו, וכי טרבולוס אמר לו לא אחת כי הוא עומד להכריז על פשיטת רגל, והוא מעוניין שהנכסים יועברו על שם הנתבע, באופן שיאפשר לו לנהל את עסקיו מחשבון הבנק של הנתבע. כראיה לכך שטרבולוס נהג לפעול דרך חשבונות קרוביו, הציג פליגלמן שיק על סך 45,000 ₪ משוך מחשבונו של הנתבע ומתוארך ל-25.3.08, וכן שיקים נוספים על שם בתו של טרבולוס, ויויאן דוד ועל שם חברה שהייתה בבעלות אשתו של טרבולוס- ל.י מיטב עסקים בע"מ.

פליגלמן טוען כי לאחר מסירת השיקים, מילא שיק אחד בסכום של 57,500 ₪ והפקיד אותו בחשבונו. לטענת פליגלמן שיק זה חולל מאחר שלא הייתה התאמה בין הסכום במילים לסכום במספרים, אולם באותו מועד לא העלה טרבולוס כל טענה כי בדבר גניבה או זיוף.

פליגלמן טען עוד, כי על מנת להחזיר חלק מן ההלוואות נחתם בינו ובין אשתו של טרבולוס הסכם למכירת דירתה, אולם טרבולוס חזר בו מהסכם זה והעדיף להעביר את הדירה על שם בתו. לבסוף, ועל מנת לסגור את חוב המשכנתא, נמכרו לטענת פליגלמן זכויותיו במגרש לנתבע תמורת 590,000 ₪.

פליגלמן טוען גם כי מספר חודשים לפני הגשת התביעה הסתבר לו כי הלווים לא משכנו את הנכס אותו התחייבו למשכן בהסכם ההלוואה הראשון, ולא חתמו גם על שטר החוב כמובטח. לטענתו, לאור זאת, ועל מנת לפרוע את החוב הוא הגיש לביצוע שיק על סך 1,500,000 ₪ וכן את השיק שהיה ברשותו על סך 57,500 ₪. פליגלמן הציג חישוב ולפיו 1,220,000 ₪ קרן החוב בתוספת 101,000 ₪ פיצוי מוסכם, ובצירוף הצמדה, עולים לכדי 1,616,000 ₪. לטענתו מאחר והיה ברשותו שיק על סך 57,500 ₪ הוא רשם בשיק 1,500,000 ₪ בלבד.