ת"א 40299-08-14

התובע, יליד 1978, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 18.3.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' אלחנן לוגר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי מדובר בפגיעה צווארית מסוג "צליפת שוט". בעברו של התובע שתי פגיעות דומות בשנת 2006 ובשנת 2009. בדיקת CT הדגימה בלטי דיסק. נוכח הגבלה קלה בשניים משלושה מישורים בתנועת עמוד השדרה הצווארי, נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 7% בהתאם לפריט 37 (5) (א) (חלקי) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי, התשט"ז 1956. עם זאת קבע המומחה כי מחצית מהנכות יש לייחס לעבר ורק מחצית, בשיעור של 3.5% נכות צמיתה יש לייחס לתאונה זו. עוד נקבעה נכות זמנית בהיקף מלא לתקופה של שלושה שבועות.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות אורתופדית בשיעור של 3.5% שאיננה גבוהה ומצטרפת לנכות דומה קודמת ; התובע חלק על מסקנות המומחה באשר לאחוזי הנכות והנתבעת חלקה על מסקנות המומחה לגבי ניכוי מחצית בלבד בגין אירועים קודמים ; התובע טען כי שכרו טרם התאונה עמד על 12,500 ₪, כי נעדר מהעבודה בפועל לתקופה של 13 יום וכי נזקק לטיפולי פסיותראפיה ; הנתבעת טענה כי שכרו טרם התאונה עמד על 9,500 ₪ בלבד וכי לא הוצגו תלושי שכר לאחר התאונה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 10,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר (מעבר לדמי פגיעה) – 3,000 ₪.

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד, לרבות הפרשות סוציאליות – 26,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 4,000 ₪.