א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ נ' עיריית ראש העין

לפניי שלוש תביעות שאוחדו, שעניינן תביעה נגד עיריית ראש העין בגין אי פינוי אשפה מחצרות התובעות לאורך שנים.

רקע

1.הנתבעת, עיריית ראש העין, היא רשות מקומית הפועלת מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש] ("פקודת העיריות"). בין היתר, מוטלת על הנתבעת חובה לפעול גם בעניין פינוי אשפה (סעיף 242 לפקודת העיריות). בשנת 1996 חוקקה הנתבעת את חוק עזר לראש העין (שמירת הסדר והניקיון), התשנ"ז-1996 ("חוק העזר"), הקובע הוראות שונות בכל הנוגע לפינוי אשפה.

2.התובעות הן חברות אשר נכסים שלהן ממוקמים בראש העין. לאורך השנים, לא פינתה הנתבעת אשפה כלל מהנכסים. רק בשנים 2017-2016, בעקבות פניות מטעם התובעות, החלה הנתבעת לפנות אשפה מהנכסים שלהן, וזאת ללא הגבלה ובלא לחייב בתשלום (לפחות עד מועד הגשת התביעות). עם זאת, הנתבעת סירבה לדרישת התובעות לפצותן עבור עלויות פינוי האשפה שהן נשאו בהן עד לשינוי מדיניותה, ומכאן התביעות שלפנינו, שעתה נידרש לפרטיהן. יצוין, כי התובעות בכל התביעות מיוצגות על ידי אותו בא כוח.

ת"א 10374-02-17

3.התובעות בהליך זה ("מ.ט.י") הן שתי חברות קשורות המתמחות בפיתוח ובייצור אנטנות ורכיבי אלקטרוניקה ומעסיקות כ-130 עובדים. משרדי התובעות נמצאים ברחוב אפק 11 בראש העין. לטענת התובעות, האשפה המופקת בנכס היא ברובה המוחלט אשפה משרדית רגילה, ולא אשפה תעשייתית. מכיוון שהנתבעת לא פינתה את האשפה, נאלצו התובעות לפנותה בעצמן באמצעות קבלן, ולשאת בעלויות הפינוי. התביעה מתייחסת לשנים 2016-2010. בשנים אלו, שילמה התובעת 1 עבור הפינוי סך של 66,793 ש"ח והתובעת 2 שילמה סך של 404,859 ש"ח (לא כולל מע"מ).

4.לטענת התובעות, העובדה שהנתבעת אינה מפנה את האשפה הוצגה בפניהן מלכתחילה כמצב נתון. ביום 23.6.2016 פנתה התובעת 2 לנתבעת, לראשונה, באמצעות בא כוחה, בדרישה בכתב כי תפנה את האשפה מהנכס כפי חובתה על פי חוק. לטענת התובעות, הפנייה נעשתה מיד לאחר שנודע להן כי מבחינה משפטית על הנתבעת לפנות את האשפה. ביום 8.9.2016 התקבלה תשובת הנתבעת, בה נטען כי אמנם חובתה של הנתבעת לפנות את האשפה, אולם לצד זאת עומדת זכותה לגבות אגרה בגין הפינוי. הנתבעת הפנתה לפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בבג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים (2.1.2013) ("עניין עיריית חולון"), וציינה כי משרד הפנים טרם אישר את אמות המידה לקביעת אגרה בהתאם לפסק הדין. במכתב ציינה הנתבעת, כי היא נמנעה מלחייב את העסקים באגרה בגין פינוי אשפה, ו"תחת זאת, הונהג הסדר, לפיו עסקים אלו פעלו לפינוי עצמי של הפסולת שיוצרה, ומנגד, הופטרו מתשלום אגרה לעירייה" (סעיף 7 למכתב). הנתבעת הוסיפה וציינה (סעיף 13 למכתב), כי:

"משגילו מרשיך דעתם כי אינם נכונים עוד להמשיך ולפעול ע"פ הסדר זה, ובשים לב להתפתחויות שחלו בפסיקה בנושא זה, הריני להודיעך כי העירייה תסכים נכון לכעת לביטולו של ההסדר ולפינוי פסולת מחצר המפעלים של מרשיך על ידה, מכאן ואילך, תוך שמירת זכותה להתחשבנות כספית עם מרשיך, בגין פינויה של פסולת עודפת, ככל שתפונה פסולת עודפת, בהתאם לעקרונות שייקבעו ע"פ הלכת חולון".

עם זאת, הנתבעת דחתה מכל וכל את הדרישה כי תפצה את התובעת 2 עבור כספים שהוציאה לצורך פינוי אשפה (סעיף 14 למכתב). החל מיום 23.11.2016 ולפחות עד מועד הגשת התביעה מפנה הנתבעת את האשפה מהנכס, בלא לחייב את התובעות בתשלום כלשהו בגין כך.

5.לאור האמור, הגישו התובעות ביום 6.2.2017 את התביעה הנוכחית, על סך 536,464 ש"ח, במסגרתה הן עותרות לחייב את הנתבעת לפצות אותן בגין התשלומים ששילמו לצורך פינוי האשפה בתקופת התביעה. סכום התביעה כולל הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור של 4%, עד יום 31.1.2017.

ת"א 40299-02-17

6.התובעת בתביעה זו ("ויקטורי") היא חברה ציבורית המפעילה רשת סופרמרקטים תחת השם המסחרי "ויקטורי". בין היתר, מפעילה התובעת סופרמרקט בעיר ראש העין. לטענת התובעת, האשפה המופקת מהסופרמרקט היא אשפה יבשה ורטובה, שאינה חריגה. התביעה מתייחסת לשנים 2016-2010. בתקופה זו דאגה התובעת לפינוי האשפה באמצעות קבלן פרטי, ושילמה סך הכול 316,614 ש"ח עבור הפינוי (לא כולל מע"מ).

7.לטענת התובעת, עם הקמת הסניף נאמר לה כי עליה לדאוג לפינוי האשפה בעצמה (עמ' 17, שורות 3-1 לפרוטוקול). ביום 4.8.2016 פנתה התובעת לנתבעת במכתב באמצעות בא כוחה בדרישה כי תפנה את כל האשפה. ביום 8.9.2016 נשלח מכתב התגובה של הנתבעת, אשר דומה למכתב שצוטט לעיל. החל מינואר 2017 ולפחות עד מועד הגשת התביעה, מפנה הנתבעת את האשפה של התובעת במלואה, בלא לחייבה בתשלום כלשהו בגין כך.

לאור האמור, הגישה התובעת את התביעה הנוכחית, על סך 387,979 ש"ח, סכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 6% עד יום 1.1.2017.

ת"א 44313-04-17

8.התובעות בתביעה זו ("ביסקול") הן ארבע חברות פרטיות קשורות, העוסקות בייצור, ייבוא, שיווק ומכירה של ממתיקים שולחניים ומוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה. מפעל התובעות נמצא ברחוב המרץ 23 בראש העין ומועסקים בו כ-70 עובדים. לטענת התובעות, האשפה המופקת מהמפעל היא אשפה רגילה, המורכבת מאשפה יבשה בלבד (פלסטיק, זכוכית, ניילון וקרטונים). התביעה מתייחסת לשנים 2016-2009. בתקופה זו, פינו התובעות את האשפה באמצעות קבלן פרטי ושילמו עבור כך סך של 444,551 ש"ח (לא כולל מע"מ).

9.לטענת התובעות, הן פנו טלפונית מספר פעמים למוקד 106 של הנתבעת בעניין פינוי האשפה, אך נאמר להן שהנתבעת לא מפנה אשפה לעסקים (עמ' 8-6 לפרוטוקול). ביום 2.11.2016 פנו התובעות, באמצעות בא כוחן, במכתב דרישה לנתבעת כי תפנה בעצמה את האשפה, ובין הצדדים התנהלה תכתובת בעניין זה. החל מינואר 2017 ולפחות עד מועד הגשת התביעה, מפנה הנתבעת את האשפה ממפעל התובעות במלואה, בלא לחייבן בתשלום כלשהו בגין כך.

במסגרת התביעה הנוכחית, שהוגשה ביום 26.4.2017 על סך 539,784 ש"ח, דורשות התובעות פיצוי בגין מלוא התשלומים בהם נשאו עבור פינוי האשפה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 4% עד מועד הגשת התביעה, וכן סך של 7,930 ש"ח בגין עלות רכישת כלי אצירה אשר הן חויבו על ידי הנתבעת לרכוש בטרם היא החלה לפנות את האשפה.

עיקרי טענות הצדדים