ק' נ' כבהא ואח'

התובע, יליד 1946, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.8.2010. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, והמחלוקת התמקדה בשאלת גובה הפיצוי לו זכאי התובע.

הנכות הרפואית

לבדיקת התובע מונה מומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר אורי ספרן. בחוות דעתו ציין המומחה כי עם קבלתו של התובע למיון לאחר התאונה, הוא התלונן על כאבים בכתף שמאל. בדיקת אולטרסאונד שבוצעה מספר ימים לאחר מכן הדגימה קרע גדול מאוד של גיד הסופרה ספינוס ובתאריך 3.3.2011 התובע עבר ניתוח בכתף. המומחה בדק את התובע ומצא מגבלת תנועה ניכרת, חולשה קלה של תפקוד גיד האינפרה ספינוס ודלדול שרירי כתף שמאל.

בגין ממצאים אלו קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 25% בהתאם לסעיף 41(4)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. כן נקבעה נכות זמנית בשיעור של 100% ממועד התאונה ועד ליום 30.6.2011, כעשרה חודשים בסך הכל.

המומחה סקר את עברו הרפואי של התובע, ועל אף שהוא כולל תלונות בגין חבלות בכתף שמאל, המומחה ייחס את מלא הנכות לתאונה וזאת משום שהתלונות לגבי הכתף היו בדרך כלל "חלק מחבלות לאזורים נוספים. לא נמצאה חבלה אשר לה המשכיות ברורה".

הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה ולא בקשו לחקור אותו על חוות דעתו, ולמעשה לא חלקו עליה. לאור כל האמור, ובשים לב להסבר שנתן המומחה לגבי תלונות העבר, אני מוצאת לאמץ את קביעות המומחה. כפועל יוצא לתובע נכות אורתופדית בשיעור של 25%.

הנזק