ת"א 40230-08-14 טוטנגי נ' חולון

1.לפניי בקשת התובעת למנות לה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והפלסטיקה זאת בשל חסרון כיס.

2.הנתבעת מתנגדת בתוקף לבקשה.

3.מכתב התביעה עולה כי לטענת התובעת, עובדת במעדניה עובר לאירוע התאונה, ילידת 1957, ביום 29.11.2012 ובעוד עושה התובעת את דרכה מביתה למקום עבודתה "נתקלה רגלה בחור במדרכה בשל היעדר מרצפת בסמוך לבור ביוב" (סעיף 2 לכתב התביעה).

4.בתצהיר התומך בבקשתה לפטור כתבה התובעת כי "בתאונה נפלתי ברחוב בשל מרצפה חסרה ומכשול נוסף בור ביוב ולידו מרצפות שקועות...".

5.התובעת צירפה בתמיכה לתצהירה, הצהרה של עדת ראיה, שכנה, אשר סייעה לה מייד לאחר התאונה וקבעה כי במקום אכן היה מכשול כמתואר על ידי התובעת.

6.עוד צירפה ראיות התומכות בטענתה לקושי כלכלי במימון חוות דעת.

7.לא למותר לציין כי ביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ופסק לתובעת נכות בשיעור ניכר של 37% תוך הפעלה מלאה של תקנה 15 וקביעה כי התובעת לא תוכל לשוב לעבודתה.

8.הפן הנורמטיבי:

בהחלטה שניתנה זה לא מכבר, ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח אייזנבך ז"ל ([פורסם במאגרים], 8.5.2012; להלן: עניין אייזנבך), עמד ביתהמשפט העליון בהרחבה על התנאים שעל תובע לעמוד בהם כדי שתתקבל בקשתו לפטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו ולמינוי מומחה על ידי בית המשפט, בקשה שלא תיענה כדבר שבשגרה, ובתוך כך התייחס גם לשאלה, מה צריך להראות התובע באשר לטיב תביעתו:

"במסגרת 'הנטל הכבד' המונח על כתפי התובע, עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, אלא עליהן להיות מגובות בראיות. כן, על התובע להראות שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש, אם כי בעניין זה ניתן להסתפק ברף נמוך יחסית, שהרי בהעדר חוות דעת לעתים יהיה קשה לעמוד על סיכויי התביעה. נראה כי, ככלל, די להראות, על יסוד עובדות המקרה ואופיין של הטענות, שבפי התובע טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה" (a good arguable case)" (שם, פסקה 11, ההדגשות אינן במקור).

ובהמשך:

"לסיכום האמור, ניתן לומר כי בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו" (שם, ההדגשה אינה במקור).

כפי שתואר ביתר הרחבה בעניין אייזנבך (פסקאות 9-8), לא לחינם הגביל המחוקק את האפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בצירוף פטור מהגשת חוות דעת מטעם התובע, רק למקרים יוצאי דופן. מינויו של מומחה מטעם בית המשפט חלף חוות דעת שעל התובע להגיש הוא צעד חריג, סטייה משיטת המשפט האדברסארית הנהוגה במחוזותינו, וטומן בחובו בעייתיות אינהרנטית, סיכון וחוסר בהירות, וחסרונות אפשריים לכל אחד מן הצדדים להליך. הנתבע עלול להיפגע מכך שהתובע זוכה "לסיוע" מבית המשפט בהוכחת תביעתו (בדרך של מינוי מומחה אובייקטיבי מטעמו של בית המשפט), בניגוד לכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה". לפיכך, מעבר לכך שנדרש מן התובע "טעם מיוחד", עליו גם להראות כי תביעתו אינה תביעת סרק, וכי "יש בה משהו", טענה ממשית וברורה שיכולה, באופן לכאורי ובאם תיתמך על ידי חוות דעתו של מומחה רפואי, לבסס את תביעתו.