עיזבון המנוח עודה ז"ל ואח' נ' עיריית חיפה

1.בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת שלוש טענות סף אותן מעלה הנתבעת. ראשית נטען להתיישנות התביעה, שנית נטען כי זו הוגשה אגב שיהוי ניכר, ושלישית נטען להעדר יריבות בין הצדדים.

2.מדובר בתביעה שהוגשה לתשלום פיצויים בגין הפקעת המקרקעין הידועים כחלקה 13 בגוש 10735 מאדמות חיפה (להלן: "המקרקעין") ואשר היו בבעלות המנוחים דאוד יוסף עודה ז"ל וטייב עבד אלחי עודה ז"ל בחלקים שווים ביניהם (להלן: "דאוד" ו- "טייב" בהתאמה). התובעים הנם יורשי יורשיהם של המנוחים הנ"ל ותביעתם לתשלום פיצויי הפקעה הוגשה מכוח מעמדם כיורשים.

אין חולק כי המקרקעין הופקעו לפי סעיף 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות" או "הפקודה") וכי ביום 4.12.1980 נרשמה הבעלות בהם ע"ש עירית חיפה (להלן: "הנתבעת") בהתאם לסעיף 19 לפקודה.

לטענת התובעים הם זכאים לקבל פיצוי בגין אותה הפקעה, בהתאם לסעיפים 12 ו- 13 לפקודת הקרקעות.

יוער כי לאחר שב"כ הנתבעת הציגה בפני ב"כ התובעים מסמכים המעידים על כך ששולמו בעבר פיצויי הפקעה בגין חלקו של טייב במקרקעין, הסכים ב"כ התובעים לגרוע את חלקי יורשיו של הנ"ל מהתביעה. למעשה, נותרה בפניי תביעת חליפיו של המנוח דאוד בלבד.

3.אדון להלן בטענות הסף אותן העלתה הנתבעת ואכריע בהן כסדרן.

התיישנות התביעה

4.לטענת הנתבעת, תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור (דנ"א 1595/06 עיזבון המנוח ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (21.3.2013)) (להלן: "הלכת ארידור") אינה חלה על תביעה המוגשת לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות שכן באותו מקרה דובר על תביעה שהוגשה לפי סעיף 12 לפקודה. ומכאן שההארכה שנקבעה לגבי תקופת ההתיישנות בהלכת ארידור אינה חלה על תביעות המוגשות לפי סעיף 13 לפקודה ותביעות אלה כפופות לדיני ההתיישנות הכלליים.

5.התובעים מצדם סבורים כי אין בסיס לטענת ההתיישנות המועלית מפי הנתבעת, שכן התביעה לפי סעיף 13 לפקודה הולכת בצוותא חדא עם התביעה לפי סעיף 12 ואין לה קיום עצמאי. נאמר כי אלמלא ההפקעה שלגביה אין חולק שעילת התביעה לגביה לא התיישנה, לא היתה צומחת לתובעים כל זכות לתבוע לפי סעיף 13 לפקודה.