ת"א 40138-04-14 ברנרד ואח' נ' מזרחי

מונחת לפניי בקשה לאיחוד דיון של ההליך דנן עם ההליך שמתנהל בבית משפט זה [ת.א. (שלום - י-ם) 63983-05-16 עיריית ירושלים נ' ברנרד פרל ואח'].

עניינה של התביעה בהליך דנן הוא סכסוך בין התובע 1 (להלן: "התובע") לבין הנתבע בנוגע לחזקה ושימוש בחלקת מקרקעין קטנה (להלן: "החניה"). בעוד התובע עותר לסילוק ידו של הנתבע מהחניה וכן עותר לפיצול סעדים לצורך תביעה עתידית לכאורה "לפיצוי כספי בגין שכירות ראויה" (סעיף 16 בכתב התביעה), טוען הנתבע כי החניה שייכת לתובעת 2 - עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") וכי הוא משתמש בחניה מזה עשרות שנים ולכן התביעה נגדו התיישנה.

העירייה - שהצטרפה להליך בשלב מאוחר יותר - טוענת בין השאר כי הזכויות בחניה אינן שייכות לתובע או לנתבע, אלא מדובר במקרקעין שהופקעו לצורכי ציבור. עוד טוענת העירייה, כי הגישה תביעה - היא התביעה הנוספת המוזכרת לעיל - הן נגד התובע והן נגד הנתבע, בעתירה לפסיקת דמי שימוש בחניה.

התובע מתנגד לבקשת האיחוד שכן לדידו, בין השאר, יש בכך "עקיפה" של בקשה לפיצול סעדים ולכן משלא עתרה העירייה לכל הסעדים בכתב תביעתה בהליך זה וגם לא עתרה לפיצול סעדים, אין מקום בנסיבות אלו להתיר איחוד דיון בתביעות.

הנתבע לא הגיב על בקשת האיחוד.

בנדון דנן נתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, וביניהן טענת העירייה לפיה לא התאפשר לה טכנית על-ידי מזכירות בית המשפט להגיש את תביעתה הכספית במסגרת כתב התביעה המתוקן שהוגש בהליך דנן, משכן הופיע התובע גם כתובע וגם כנתבע במסגרת אותו כתב תביעה.