ת"א 40099-08 קורן נ' ענבר

לפני בקשה של התובע לשומת הוצאות בעקבות פסק הדין בתובענה.

1.התובע עותר להוצאות כדלקמן:

מחצית ראשונה של אגרת בית משפט בסך 14,254 ₪ בצירוף הפרשים הצמדה וריבית כדין מיום 3.8.08.

מחצית שנייה של אגרת בית משפט בסך 15,367 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28.12.10

תשלום למומחה מטעם התובע בסך 4,875 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.12.04.

2.הנתבע טוען כי יש לדחות את הבקשה מאחר והתובע לא צירף לבקשה תצהיר ממנו ניתן יהיה ללמוד מתי שילם את תשלומי האגרה ולמומחה ומה היה הסכום במועד התשלום.

3.כן לטענתו מאחר ובפסק הדין נפסלה חווה"ד מטעם התובע, הרי שעבודת המומחה לא תרמה דבר לפסק הדין, ואין מדובר בהוצאה הכרחית סבירה ומידתית לניהול המשפט.

4.בנוסף, טוען הנתבע, כי לכל היותר יש לפסוק לתובע הוצאות בסכום יחסי כיחס שבין סכום פסק הדין לסכום התביעה (46%).

5.הנתבע טוען כי התיק התנהל משך זמן רב וסכום הפרשי ההצמדה והריבית גדול מזה שהיה אילו ההליכים היו מהירים.

6.על כך משיב התובע כי לא היה צורך בצירוף תצהיר מטעמו לבקשה שכן אגרת בית משפט מהווה חלק מתיק בית המשפט, ואת הוצאות המומחה ניתן לשום במסגרת תקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), ללא צורך בתצהיר.

7.אשר לתקופת ניהול התיק טוען התובע כי אין לנתבע אלא להלין על עצמו, על כך שמלכתחילה גזל את התובע ועל כך שסרבל את ניהול ההליך באמצעות בקשות סרק לדחייה על הסף שהאריכו את ניהול התיק במשך כמה שנים.