פליק זכאי ואח' נ' בוגלר

בהליך זה עתרו התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 620,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בטענה כי הפרה הסכם למכר דירה.

טענות הצדדים בתמצית

התובעים טענו כי הם התעניינו ברכישת דירת הנתבעת ברחוב שי עגנון 2 בירושלים (להלן: "הדירה"). בין הצדדים התנהל משא ומתן, וביום 27.5.2025 הוסכם כי התמורה עבור רכישת הדירה תעמוד על 6,200,000 ₪ ומועד מסירה נקבע ליום 2.11.2025. לאחר שהוחלפו מספר טיוטות של הסכם המכר, הוסכם על נוסח סופי ומוחלט ונקבע מועד לחתימתו ליום 2.7.2025. התובעים טענו כי הם נערכו לחתימת ההסכם והכינו המחאה בנקאית בסך 1,500,000 ₪, המהווה תשלום ראשון על פי תנאי ההסכם. בבוקרו של יום החתימה התקבלה הודעה מב"כ הנתבעת כי פגישת החתימה מבוטלת מאחר שהנתבעת חזרה בה מהסכמתה למכירת הדירה.

התובעים טענו כי הסכם המכר, למרות שלא נחתם, הוא הסכם סופי, שלם ומחייב הכולל גמירות דעת ומסוימות. על כן טענו כי התנהלות הנתבעת מהווה הפרה יסודית של ההסכם וחוסר תום לב, המזכה את התובעים בתשלום הפיצוי המוסכם שעומד על 620,000 ₪. לחלופין, טענו התובעים כי התנהלות הנתבעת מהווה חוסר תום לב בוטה כאשר היא לא שעתה להפצרותיהם לחתום על הסכם המכר.

הנתבעת טענה כי היא אלמנה וניצולת שואה בת כ- 93 אשר גרה בדירה עשרות שנים, ופיתחה זיקה רגשית עמוקה לדירה, המגלמת עבורה מקום של בטחון ויציבות. הרקע למו"מ למכירת הדירה, שלווה לכל אורכו בלבטים, הוא הרצון לגור ליד ילדיה שיוכלו לסייע לה באופן יומיומי. הנתבעת אישרה כי הצדדים הסכימו על גובה התמורה עבור רכישת הדירה ועל מועד לחתימה על הסכם המכר. עם זאת נטען, כי טרם החתימה על ההסכם נקלעה הנתבעת למצוקה נפשית חריפה וחרדה, שבעטיין חזרה בה מהליך המכירה.

הנתבעת טענה כי התביעה היא ניסיון דורסני מצד התובעים לכפות עסקת מקרקעין מבלי שנחתם הסכם מחייב. לטענתה, הצדדים קבעו מועד ספציפי וטקסי לחתימה, מה שמעיד כי ראו בחתימה תנאי הכרחי לשכלול ההתקשרות. נסיגתה של הנתבעת מהעסקה לא נבעה מחוסר תום לב, אלא מאירוע רפואי-דרמטי שחוותה יום לפני מועד החתימה המיועד. הנתבעת טענה כי לא התגבשה גמירות דעת סובייקטיבית ואובייקטיבית הנדרשת לכריתת חוזה, כי התביעה אינה מגלה עילת תביעה וכי אין מקור משפטי לחיוב בפיצוי מוסכם בהיעדר חוזה תקף שנכרת.

התנהלות דיונית

ביום 15.04.26 הוגש דיווח דיון מקדמי מטעם הצדדים במסגרתו, בין היתר, הודיעו כי "אין בין הצדדים מחלוקת על העובדות".

ביום 1.6.2026 התקיים קדם משפט במהלכו הצהירו ב"כ הצדדים כי אין מחלוקות עובדתיות וכי אפשר לעבור לשמיעת סיכומים. בהתאם להסכמות קצבתי מועדים להגשת סיכומי הצדדים.

סיכומי הצדדים והטענות להרחבת חזית

התובעים בסיכומיהם שבו על טענותיהם כפי שנטענו בכתב התביעה והוסיפו כי בין הצדדים היכרות מוקדמת, בהיותם שכנים המתגוררים באותו בניין. התובעים טענו כי הנתבעת שיתפה את התובעת כי היא מנסה למכור את הדירה למעלה משנה, כדי לממש את רצונה לעבור לגור בקרבת בתה שגרה בהרצליה. לטענתם המו"מ בין הצדדים למכר הדירה לווה בלחץ מצד הנתבעת והמתווכת מטעמה שבא לידי ביטוי בסירוב הנתבעת והמתווכת לאפשר לתובעים ולאדריכלית מטעמם ביקורים נוספים בדירה. עוד נטען כי אדם שמציג את דירתו למכירה במשך תקופה ארוכה, מגלה רצינות לביצוע המכירה בדחיפות ומנהל מו"מ קשוח, אינו יכול "לטלטל" את המתעניינים ברכישתה ולבטל את החתימה שעות ספורות לפני המועד שנקבע. בהקשר זה טענו התובעים כי במהלך המו"מ הופנו אליהם איומים מילוליים ומעשיים, והמתווכת המשיכה בפרסום הדירה למרות שהצדדים כבר היו במו"מ מתקדם.

התובעים הוסיפו וטענו כי השיק הבנקאי בסך 1,500,000 ₪ הוצא על ידם בהתאם לדרישת הנתבעת ובתה וכפי שגם מורה ההסכם בסעיף 5.1.1. לאחר שחזרה בה הנתבעת ממכירת הדירה, שיגר ב"כ התובעים לנתבעת הודעת מייל המאפשר לה לחזור בה מביטול ההסכם עד ליום 9.7.2025. הודעת המייל כך נטען, הגיעה לבתה של הנתבעת שהתנצלה על ביטול ההסכם, אולם היא לא הועברה לעיונה של הנתבעת.

התובעים טענו כי בתה של הנתבעת שהייתה שותפתה למו"מ הסתירה מהנתבעת בזמן אמת כי יש לה אפשרות לחזור בה מהודעת הביטול ובכך תמרנה את העסקה משיקוליה האישיים. ממילא היה על בתה וחתנה של הנתבעת שהיו מעורבים במו"מ, ליידע את התובעים שתיתכן ותיגרם בעיה בעסקה עקב חרדה מצד הנתבעת.

התובעים טענו כי הנתבעת היא שמנעה את החתימה של ההסכם, ועל כן ממילא לא עולה השאלה האם ההסכם בוטל כדין או לא. לחלופין נטען כי עצם הגשת התביעה לתשלום פיצוי מוסכם בשל אי חתימת ההסכם על ידי הנתבעת, מהווה ביטול כדין של ההסכם.

התובעים טענו כי מצבה האישי של הנתבעת אינו רלוונטי לעסקה, והדגשת מצבה האישי נעשה במטרה ליצור אמפטיה. עוד נטען כי הנתבעת לא הציגה כל מסמך רפואי המעיד כי היא הייתה במצב בריאותי/ נפשי שלא אפשר חתימה על ההסכם, ומשכך לא מדובר בנסיגה מהסכם "מטעמי בריאות". לטענתם חרדה הוא מצב חולף ומצופה היה מהנתבעת לשוב ולחתום על ההסכם.

התובעים טענו כי העובדה שההסכם לבסוף לא נחתם איננה פוגמת בגמירות הדעת והמסוימות המלאה שהושגה בין הצדדים, בנוגע לכל הרכיבים המהותיים בעסקת מקרקעין. לטענתם בהתאם לפסיקה דרישת החתימה על הסכם מכר אינה מהותית אלא ראייתית בלבד.

ביום 5.7.2026 ובטרם הוגשו סיכומי הנתבעת, הגישה הנתבעת בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי התובעים בטענה להרחבת חזית אסורה שעה שלא נזכרו בכתב התביעה.

התובעים הגישו תגובה לבקשת הנתבעת בה הם טענו כי תביעתם הוגשה בשני ראשים, האחד לתשלום פיצוי מוסכם עקב התחמקות מחתימה על הסכם, והשני לקבלת פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב מצד הנתבעת. לשיטתם הטענות שהעלו בסיכומיהם נוגעים לשני ראשי התביעה, כאשר הטענות המתייחסות לבתה ולחתנה של הנתבעת מסתמכים על הנספחים שצורפו לכתב התביעה וההגנה. התובעים טענו כי הטענה לעניין ביטול ההסכם כדין היא טענה משפטית שלא הצריכה הגשת כתב תשובה. עוד נטען כי נסיבות הוצאת השיק הבנקאי נעשה בהתאם להסכם שנוסח בהתאם לדרישות הנתבעת, בתה וחתנה, ועל כן אין על חריגה מהנטען בתביעה.

הנתבעת הגישה סיכומים בהם היא שבה על הטענות שטענתה בהגנתה כפי שפורטו לעיל. לטענתה ההתכתבויות בין הצדדים לאחר שבוטלה הפגישה לחתימה על ההסכם, מדברות בעד עצמן ומעידות על כוונת הצדדים למימוש ההסכם רק לאחר חתימתו.

הנתבעת טענה שאין כל בסיס משפטי למתן סעד תרופתי בדמות תשלום הפיצוי מוסכם על פי הסכם המכר, שעה שלא נכרת הסכם וממילא לא הייתה כל הפרה. לטענתה, התובעים בחרו במודע שלא לעתור לסעד של אכיפת הסכם המכר, ועל כן משלא נכרת הסכם הרי שדין התביעה לתשלום פיצוי מוסכם, להידחות.

הנתבעת טענה כי דרישת הכתב בעסקת מקרקעין היא דרישה מהותית בהתאם לחוק ולפסיקה, ובנסיבות דנן, כאשר הצדדים גילו דעתם שאקט החתימה הוא מכונן, הרי שבהיעדרו לא קיים חוזה מחייב.

עוד נטען כי התובעים לא עתרו בתביעתם לקבלת פיצויי הסתמכות וממילא לא הביאו ראיות ממשיות להוצאות שהוצאו על ידם. טעות כלליות מצד התובעים בדבר הוצאות הכנה, אינן אלא ניסיון בוטה לעשיית עושר ולא במשפט.

הנתבעת טענה כי לא מדובר בניהול מו"מ בחוסר תום לב, שכן היא לא התקשרה בכל הסכם עם צד שלישי. מדובר במקרה מובהק של חרטה כנה ואנושית להתקשר בהסכם המכר, ואין בדין כל הוראה שמאלצת אדם להתקשר בהסכם, ויהי מה.

הנתבעת טענה שבה על טענותיה להרחבת חזית בסיכומי התובעים ועתרה למחיקת סעיפים מסיכומי התובעים.

דיון והכרעה

כאמור, הצדדים הודיעו לבית המשפט כי אין מחלוקות עובדתיות על יסוד הנטען בכתבי הטענות ובהתאם נקבע התיק להגשת סיכומים.

בטרם נדון לגופה של תובענה יש להתייחס לטענות אשר עלו בנוגע להרחבת החזית.

הרחבת חזית

בהקשר זה דין בקשת הנתבעת להתקבל.

בסעיף 2 לסיכומי התובעים נטען לראשונה כי כל התקשורת לגבי הדירה נעשתה באמצעות בתה וחתנה של הנתבעת, שלהם היה אינטרס אישי בהעברתה. צודקת הנתבעת כי מדובר בטענה עובדתית חדשה שלא נזכרה בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית. טענת התובעים כי הטענה העובדתית מסתמכת על נספחים לכתבי הטענות איננה יכולה לעמוד שכן נדרשת טענה מפורשת בכתב התביעה לפיה בני המשפחה של הנתבעת היו "ידה ארוכה" שלה. אין מדובר בעובדה ה"עולה" באופן ישיר, ואפילו לא משתמע, מההתכתבויות, ודאי לא בעוצמה הנטענת. הדברים אמורים בפרט כאשר כתב התביעה מתאר את תהליך המו"מ וביטול מעמד החתימה, אך אינו מייחס לבת ולחתן את ניהול התקשורת ולא כל טענה לאינטרס אישי או זר שלהם בהסכם.

לדברים חשיבות משמעותית לאור ההסכמה הדיונית, בדיווח על הדיון המקדמי ובמסגרת ישיבת הקדם, כי אין מחלוקות עובדתיות ויש להכריע בהליך על יסוד כתבי הטענות.

בסעיף 4 לסיכומי התובעים נטען כי הנתבעת והמתווכת מטעמה סירבו לאפשר ביקורים נוספים של אדריכלית מטעמם. דא עקא, עניין זה כלל לא נזכר בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית.

בסעיף 9 לסיכומי התובעים נטען כי השיק הבנקאי הוצא בהתאם לדרישת הנתבעת עצמה, בתה וחתנה. הנתבעת טענה בהקשר זה כי בכתב התביעה נטען אך כי התובעים נערכו עם המחאה בנקאית, ללא כל טענה בדבר דרישה קונקרטית כזו מצד בני המשפחה של הנתבעת.

מעיון בכתב התביעה עולה כי במסגרתו נטען כי התובעים עשו סידורים כספיים ושחררו כספים כדי להתייצב למעמד החתימה עם המחאה בנקאית (סעיף 9). אין בכתב התביעה כל טענה עובדתית בדבר דרישה ספציפית מצד הנתבעת או בני משפחתה ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

יוער בהקשר זה כי מאחר ומדובר בנתון עובדתי אשר, לטענת התובעים, תומך בקביעה כי אף שלא נחתם ההסכם הוא מחייב, הרי שנדרש היה לכלול אותו בכתב התביעה במפורש, ואין אפשרות או מקום להסקתו מניסוח כללי אחר בכתבי הטענות.

בסעיף 12 לסיכומי התובעים הם טוענים כי בתה של הנתבעת "תמרנה את העסקה תוך אי גילוי כל המידע המתחייב בזמן אמת לנתבעת עצמה". הם מציינים כי הבת לא הראתה לאמה את הודעת עו"ד מאיר.

הנתבעת טענה כי מדובר בטענה עובדתית חמורה בדבר חוסר תום לב של צד שלישי (הבת), שלא בא זכרה בכתב התביעה.

גם בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת התובעים כי מדובר בטענה המסתמכת על נספחים לכתבי הטענות – מעבר לכך שהדבר אינו נלמד באופן ישיר מהנספחים, הרי שמדובר בנתון עובדתי מהותי לעילת התביעה והוא נדרש היה לפירוט קונקרטי. אף שכתב התביעה מתייחס להתכתבויות עם בתה של הנתבעת, אין בו טענה ל"תמרון" העסקה על ידי הבת או טענה בדבר אי גילוי מידע או טענה ספציפית כי הבת לא הראתה את המכתב לאמה.

בסעיף 13 לסיכומי התובעים נטען בדבר יחסי שכנות טובים, ביקורים להפגת בדידותה של הנתבעת, וכי הנתבעת ניסתה למכור את הדירה במשך למעלה משנה ובכלל האמור גם החליפה מתווכים. גם בהקשר זה מדובר בהרחבת חזית כאשר כתב התביעה אינו מזכיר עניינים עובדתיים אלו.

בהקשר זה אין בידי התובעים הסבר מפורט מדוע לא כללו את הטענות במסגרת כתב התביעה. הטענה כי הפירוט נדרש לשם הוכחת גמירות הדעת וחוסר תום הלב איננה יכולה לסייע שכן הליך זה נדון על פי הסכמה דיונית אשר קיבעה את המסכת הראייתית לשם ההכרעה המשפטית. לא ניתן "להרחיב" את המסכת העובדתית במסגרת הסיכומים וללא הסכמה.

בסעיף 18 לסיכומי התובעים הם מפרשים את המונח "ביטול כדין" שבסעיף 9.1 להסכם, וטוענים כי מאחר והנתבעת מנעה את חתימת ההסכם, לא הגיע השלב הפורמלי של צורך בביטולו. בסעיף 21 לסיכומים הם טוענים לחילופין כי עצם הגשת התביעה על ידם מהווה "ביטול כדין" של ההסכם.

צודקת הנתבעת כי גם טענות אלו מהוות הרחבת חזית - כתב התביעה (סעיף 21) אומנם מצטט את סעיף 9.1 להסכם, אך אינו מציג כל פרשנות או טיעון משפטי לגבי משמעותו במקרה בו החתימה נמנעה. ממילא גם אין טענה מפורשת כי ההסכם בוטל על ידי התובעים או כי עצם הגשת התביעה מהווה "ביטול כדין".

כאשר עסקינן בתביעה לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית הרי שטענת הביטול הינה מהותית ויסודית והיה מקום לכלול אותה בכתב התביעה.

בסעיף 23 לסיכומי התובעים הם מתייחסים למצבה הנפשי של הנתבעת כ"חולשת דעת חרדה במצבי רוחו המשתנים" וטוענים שהמתווכת מטעם הנתבעת הפעילה עליהם "איומים מילוליים ומעשיים" והמשיכה לפרסם את הדירה. בנוסף, הם טוענים שעל בני משפחת הנתבעת היה "ליידע את התובעים שייתכן ותתעורר בעיה עקב החרדה/מצבי הרוח שזיהו אצל אימם".

טיעונים אלו לא עלו בכתב התביעה, לא בהיבט המשפטי ולא בהיבט העובדתי – בסעיף 11 לכתב התביעה מצוין כי הנתבעת "הייתה מעוניינת לרכוש דירה חדשה בהרצליה" ו"היה לחץ כבד, דווקא מצידה של הנתבעת, לקדם מאוד את מועד החתימה", אך אין כל טיעון או אפיון השלילי למצב הנפשי, טענות על איומים או חובת גילוי מצד בני המשפחה.

דווקא טיעון התובעים בתגובתם כי מדובר ב- "הדגמות שמבהירות מדוע הנימוק שניתן על ידי בני משפחתה של הנתבעת כסיבה להימנעותה מחתימת ההסכם ברגע האחרון בשל 'כניסה ללחץ וחרדה' הנו בלתי סביר ובלתי הגיוני", מחייב היה כי האמור ייטען כבר במסגרת כתב התביעה, או לכל הפחות, בכתב תשובה.

מכל מקום, מדובר בטיעונים עובדתיים, לא מוכחים אשר חורגים מגדר ההסכמות.

בסעיף 27 לסיכומי התובעים הם טוענים כי מצב החרדה של הנתבעת הוא "מצב חולף" וכי היה מצופה ממנה לחזור ולחתום. עוד הם טוענים כי הפרישה מהמו"מ נעשתה מנימוק אישי "שלא הוכח" ולא מטעמי בריאות, או כי הנתבעת שינתה את עמדתה כי אינה מעוניינת לעבור להרצליה.

כתב התביעה (סעיף 15) מציג את הודעת המתווכת על "התקף חרדה" כעובדה, ואינו מערער על אמיתותה או על משכה, או מעלה ספקולציות לגבי מניעים אחרים לביטול. בהתאם צודקת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית.

טענת התובעים כי אלו "הדגמות שמבהירות מדוע הנימוק שניתן על ידי בני משפחתה של הנתבעת כסיבה להימנעותה מחתימת ההסכם ברגע האחרון בשל 'כניסה ללחץ וחרדה' הנו בלתי סביר ובלתי הגיוני", איננה יכולה להצדיק את הרחבת החזית אשר משנה לחלוטין את גדר המחלוקת העובדתית המוסכמת. מכל מקום, מדובר בנתון עובדתי, לא מוכח, המבסס לכאורה טענה משפטית, ועל כן חובה היה לפרטו בכתב התביעה.

האם נכרת הסכם מחייב?

לאחר שהוסרו מעל הדרך הרחבות החזית והטענות העובדתיות שאינן יכולות לעלות בהליך לאור כתבי הטענות וההסכמה הדיונית ניתן לבחון את התביעה לגופה, על יסוד כתבי הטענות כאמור.

התובעים עותרים לתשלום הפיצוי המוסכם על יסוד טענה בדבר הפרה יסודית של ההסכם, שלשיטתם נכנס לתוקפו, אף שאין מחלוקת שלא נחתם על ידי הנתבעת.

אין בידי לקבל טענה זו של התובעים ובהתאם דין התביעה להידחות לגופה.

ההלכה קובעת בעקביות כי בנסיבות שבהן נוהל משא ומתן למכירת דירה, גובש נוסח סופי של הסכם ואף נקבע מועד לחתימה, חזרה של מוכר מהעסקה ביום החתימה או בסמוך לו מותירה את היחסים בשלב הטרום-חוזי, כאשר היעדר החתימה מהווה ראיה כבדת משקל להעדר גמירות דעת. בהתאם לא ניתן לראות בטיוטת ההסכם כמחייבת באופן הניתן לאכיפה או לחילופין, לענייננו לאור טענות התובעים, לביטול בגין הפרה ותשלום בגין פיצוי מוסכם. ההלכה קובעת כי רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, המעידות על גמירות דעת מלאה חרף היעדר החתימה, או כאשר מתעוררת "זעקת ההגינות", ניתן יהיה להכיר בתוקף מחייב להסכמות אף בהעדר חתימה (ר' למשל ה"פ (מחוזי ת"א) 3660-12-20ליאורה מזרחי נ' תמר קלטר גרינברגר (06.05.21)).

ההנחה היסודית, בפרט בהתייחס לעסקת מקרקעין, היא כי כל עוד לא נחתם הסכם, אף אם נוהל מו"מ, לא ניתן לבסס חיוב מהותי להתקשרות או חתימה על ההסכם בהעדר גמירות דעת מלאה. הבנה זו גם קיבלה ביטוי בהוראות חוק המקרקעין אשר מחייבות חתימה בהיבט הראייתי ועל פי הפסיקה העדרה מחייב בדיקה קפדנית להוכחת ההתקשרות (ע"א 571/79דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי, פ"ד לז(1) 588).

כאמור, אין מחלוקות עובדתיות בתיק זה ולאור המפורט בכתבי הטענות הרי שלא מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן - הנסיבות העובדתיות לפיהן נתקפה הנתבעת התקף חרדה ומצוקה נפשית, ודאי על רקע גילה, וכפי שמפורט בסעיפים 23 עד 25 ו- 41 לכתב ההגנה, אינן יכולות לבסס טענה של חוסר תום לב באי חתימה על ההסכם, ולמעשה, אפילו לא בשלב המו"מ טרום חוזי. מדובר בנסיבות עובדתיות אובייקטיביות אשר בהעדר חתימה אינן יכולות להקים את אותן נסיבות חריגות המצדיקות להכיר בהתקשרות גם ללא חתימה בפועל. התכתבויות בין הצדדים "בזמן אמת" גם תומכות בכך (נספחים 3 ו- 4 לכתב ההגנה, ג' עד ה' לכתב התביעה).

העובדה כי תנאי ההסכם סוכמו, לרבות פרטי התמורה והמסירה, אין בה כשלעצמה להצביע על גמירות דעת מלאה בהעדר חתימה. בהקשר זה נקבע מועד לחתימה ומדובר בנסיבה עובדתית אשר הפסיקה נתנה לה משקל משמעותי כאקט של ביטוי מפורש לגמירות הדעת.

נסיבות המקרה דנן דומות לנסיבות המפורטת בת"א (מחוזי ת"א) 71853-05-19עמית קליין נ' רובין גואטה (20.07.21), שם נקבע כי הצדדים ראו במעמד החתימה כאקט של ביטוי לגמירות הדעת, על אף הסכמות מהותיות על מכלול פרטי ההסכם. כך גם לאור נסיבותיה הפרטניות של הנתבעת בענייננו כאמור.

ויודגש, אין מדובר בבעלים אשר מכרה את דירתה לאחרים בהעדר דיווח, או מי שנסוגה מהעסקה בשל שיקולי כדאיות או מי שגילתה חיובים נוספים בלתי צפויים בהיבטי מיסוי או אחרים. התובעים גם לא מציעים טיעון בכתב התביעה אשר מבסס חוסר תום לב של הנתבע, למעט הסירוב לחתום בסמוך למועד החתימה. מדובר במי שבחרה שלא להתקשר בהסכם לאור נסיבות אישיות חריגות ומשמעותיות שפורטו בכתב ההגנה, וכאמור אינן במחלוקת עובדתית (ר' סעיפים 23-25 ו- 41 לכתב ההגנה).

יוער כי התובעים ניסו בסיכומיהם להרחיב את החזית כמפורט לעיל בהתייחס לנימוקי הנתבעת להימנעות מחתימה. בכלל האמור טענו, כמפורט לעיל, בעניין מצבה הרפואי. גם אם היינו מקבלים טענות אלו, הרי שממילא אין בהן כדי לסייע, שכן אין הן מתמודדות עם המצב הנפשי והרפואי של הנתבעת (שאינו במחלוקת) נכון למועד החתימה, מצב אשר הצדיק, כשלעצמו, את ההימנעות מחתימה והעדר גמירות הדעת.

פסק הדין בת"א (מחוזי ת"א) 8967-07-18 בועז גרוס נ' אריה גוטליב (28.07.19) אליו הפנו התובעים אינו יכול לסייע בידם שעה ששם בחרו הנתבעים שלא לחתום על ההסכם עקב סיבות "משפחתיות ואישיות" שאותן הם סירבו לגלות באותו הליך. בענייננו, כאמור, הנתבעת פירטה במלואה את הסיבה לאי החתימה. יצוין כי באותו הליך היו גם אינדיקציות עובדתיות נוספות לקיומה של גמירות דעת מלאה, שאינן מתקיימות כאן - הארכת חוזה שכירות על פי הנחיית התובע שם (הרוכש), מספר מועדי חתימה שנקבעו, הליכים לפתיחת חשבון נאמנות ע"י ב"כ הנתבעים.

גם אם היינו מקבלים את הטענות העובדתיות בסיכומי התובעים, אין בהן לקיים את אותן נסיבות חריגות ויוצאות דופן – גם אם הייתה מעורבות של בני משפחה, בנסיבותיה של הנתבעת מצופה מעורבות כזו. הסיבה בעטיה בוטל מעמד החתימה מצדיקה את התנהלות בני המשפחה ממילא. הטענות העובדתיות החדשות בדבר עזרת התובעים, הכרות מוקדמת וכיוצ"ב, אינן משנות את התמונה הראייתית ואת המסקנה המשפטית המתחייבת לאור המצוקה הנפשית והחרדה שמנעו את החתימה וגמירות הדעת. הטענה כי הוכן שיק בנקאי על פי דרישה אין בה להוסיף נתבך נוסף שעה שאין מחלוקת כי מועד לחתימה נקבע וסיבת הביטול הינה אישית וחיצונית למו"מ שנוהל או לעסקה.

טענות החורגות שהעלו התובעים בסיכומים בכל הנוגע להתנהלות המשפחה בעת המו"מ וחובות הגילוי, יכולות היו להיות בנות משקל בהתייחס לטענה בדבר ניהול מו"מ בחוסר תום לב, אשר עשויה לזכות בפיצויי הסתמכות. אולם, טענת התובעים היא כי שלב המו"מ הסתיים בהתקשרות מחייבת, ובנוגע להתקשרות זו וההפרה הנטענת באי חתימה, הרי שאין ב"חובות הגילוי" או בהתנהלות הנטענת כדי להוות ראיה לביסוס טענת התובעים להוכחת גמירות דעת מלאה.

טענת התובעים להפרה איננה יכולה לעמוד משעה שהם לא ביטלו את ההסכם כדין. כאמור לעיל, בכתב התביעה לא עולה כל טענה בהקשר זה ואין לאפשר מקצה שיפורים והרחבת חזית לטיעון משפטי בסיסי הנוגע לעצם עילת התביעה, רק במסגרת הסיכומים.

יוער בהקשר זה כי התנהלות התובעים, על פי טענתם בכתב התביעה, דווקא מחזקת את הקביעה כאמור שעה שלטענתם "הפצירו" בנתבעת לחתום על ההסכם. כך גם עלו הדברים מכתב ההגנה (סעיף 26). גם בהתכתבויות בין הצדדים שצורפו לכתבי הטענות לא עולה כל טענה, אפילו משתמעת לביטול. מהתנהגות זו לא ניתן להסיק על כוונת הסתלקות.

מכל מקום, התנהלות זו של התובעים, והניסיון לשכנע את הנתבעת לשוב להסכמות ולחתום על ההסכם, ביחד עם העובדה שהתובעים בחרו שלא לנקוט בכל הליך אכיפה, מלמדת על הבנת התובעים בעצמם כי אין התקשרות מחייבת בין הצדדים לאור ביטול מועד החתימה.

הדברים גם עולים מהודעת התובעים מיום 14.07.25 במסגרתה אין כל טענה בדבר קיומו של הסכם או טענה לאכיפתו אלא דרישה לחתימה על ההסכם ולחילופין טענה לזכות לפיצויי הסתמכות (לאור פרטי הנזק המפורטים בדרישה). התובעים מציינים שם "נשמח לממש את העסקה לפי נוסח ההסכם שהיה מוכן לחתימה", אמירה המלמדת גם על הבנתם כי אין כל התקשרות מחייבת (עמודים 105-106 לכתב התביעה).

ניסוח כתב התביעה והסעד המבוקש הינו בגין הפרה יסודית של ההסכם. הטענות הנוגעות לחוסר תום לב עניינן באי קיום ההתחייבות החוזית - אי חתימת הנתבעת על ההסכם למרות שנכנס לתוקפו (סעיף 22 לכתב התביעה). הסעד המבוקש בגין חוסר תום הלב הנטען הינו תשלום הפיצוי המוסכם החוזי (סעיף 20 לכתב התביעה).

בהתאם, אין כל תביעה לזכות על בסיס טענה לחוסר תום לב במו"מ. אין גם כל טענה לזכאות לפיצויי הסתמכות או תביעה לכך, וממילא לא כל ראיה להצדקה לפיצויים אלו או אפילו טענה לשיעורם, במפורש או במשתמע.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, על יסוד העובדות המוסכמות בכתבי הטענות, יש לקבוע כי לא הייתה התקשרות חוזית בין התובעים והנתבעת. בהתאם, אי חתימת הנתבעת על ההסכם איננה מהווה הפרה יסודית של ההסכם ואיננה מזכה את התובעים בסעד.

בהעדר טענה או תביעה לפיצויי הסתמכות הרי שאין לפסוק דבר בהקשר זה.

משנדחתה התביעה יש לחייב את התובעים בתשלום הוצאות הנתבעת בהליך.

בהקשר זה יש לשקול את סכום התביעה ודחייתה. יש לשקול את קבלת הבקשה למחיקת חלקים מטענות התובעים מחמת הרחבת חזית. מנגד, יש לשקול את ההסכמה הדיונית אשר חסכה זמן שיפוטי רב.

בנסיבות האמורות אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת בגין החזר הוצאות ניהול ההליך סך כולל מופחת של 15,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף ריבית שקלתי מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ו אב תשפ"ו, 29 יולי 2026, בהעדר הצדדים.