ת"א 39983-07-13 אמאר ואח' נ' מלח הארץ עתלית בע"מ ואח'

זו "בקשה דחופה מטעם המבקשים לצירוף תצהירים מטעמם וכן מינוי מומחה מטעם בית המשפט". המבקשים מבקשים לאשר הגשת שני תצהירים, של בנו ובתו של מר משה קנטמן, ולמנות מומחה מטעם בית המשפט שיקבע אם החתימה על המסמך הנטען מיום 12.11.59 היא חתימתו של משה קנטמן.

תקציר הפרקים הקודמים:

1.המבקשים הגישו כתב תביעה ליתן פסק דין הצהרתי, לפיו לתובעים זכויות הבעלות או החכירה או חכירת משנה או בר רשות בלתי הדירה או דיירות מוגנת בדירה בת 6 חדרים בשטח של 180 מ"ר ועוד 1,305 מ"ר הצמודים לדירה ברח' המלח בעתלית, ולהורות לנתבעות לרשום את זכויותיהם. הנתבעות הגישו כתב הגנה, והוגשה גם תביעה שכנגד.

2.לפי כתב התביעה, זכותם של התובעים נובעת מכך שהם מחזיקים בנכס מאז 1951 והוריהם בנו תוספת של כ- 130 מ"ר. לטענתם, כחלק מתנאי העסקתו של אביהם במפעל המלח בעתלית, קיבלו זכות להתגורר ולרכוש זכות בדירה בשטח של כ- 50 מ"ר בכניסה למפעל ועוד שטח של 1,035 מ"ר הצמוד לדירה. לדברי התובעים, אביהם הבהיר להם שרכש את הזכויות מהנתבעת 2 במהלך שנות ה-50 ושילם לנתבעת 2 דמי חכירה עבור רכישת הזכויות. הבסיס לזכויות התובעים שנטען בכתב התביעה הוא החזקה בנכס, או הוספת עיקר דירת המגורים על חשבונם, או תשלום דמי החכירה לנתבעת 2 במהלך שנות ה- 50. הנתבעות הכחישו את הטענות העובדתיות האלה, ואת משמעותן המשפטית.

3.לאחר החלטה על הגשת תיקי מוצגים, הכוללים תצהירים, הגישו התובעים, בין היתר, מכתב שנטען שהוא של הנתבעת 1, שעליו רשום יום 12.11.59, ותוכנו הוא שהנתבעת 1 מאשרת ששולמה לה תמורה מלאה בגין דירת המגורים ששטחה הכולל 1.35 דונם, לרבות הסכם חכירה לתקופה של 99 שנה. הנתבעים טענו שמכתב זה הוא הרחבת חזית, שכן לא נטען מעולם שהמקרקעין נרכשו מהנתבעת 1, וששולמו לנתבעת 1 כספים עבור הזכויות, וגם שהמכתב מזוייף.

4.לפני הכרעה בשאלה אם המכתב הוא הרחבת חזית, מצאתי שיש להכריע בשאלה אם המכתב אותנטי או מזויף. על כן, קבעתי בהחלטתי מיום 2.10.14 שמיעת ראיות "בשאלת האותנטיות של המסמך הנחזה להיות מיום 12.11.59". לא הגבלתי את הצדדים בהגשת ראיות, והם הביאו את כל הראיות שמצאו לנכון להביא בשאלה זו. לאחר שנשמעו ראיותיהם, כולל חוות דעת מומחים, וטענות הצדדים, קבעתי, בין היתר, בהחלטה מיום 15.2.15, כדלקמן:

-המכתב נשוא המחלוקת, ת/3, נכתב על נייר המכתבים של הנתבעת 1 משנות החמישים.

-הדיו שעל המסמך ישנה.

-לגבי נסיבות מציאת המסמך ביוני 2014, לאחר ההחלטה על הגשת ראיות, ובניגוד לעדותו של המנוח שאין לו שום מסמך על רכישת הדירה, וכי הרכישה בוצעה ב- 55 ולא מהנתבעת 1, לא הוכח על ידי התובעים דבר.

-לגבי החתימה על המסמך, לא הוכח על ידי התובעים שהחתימה אמיתית, אך הוכח על ידי הנתבעת שהחתימה מזוייפת. קבעתי שהחתימה על המסמך אינה אמיתית אלא מזוייפת.

על כן, לפי צירוף כל אלה, קבעתי שהמסמך אינו אותנטי אלא מזוייף. בהתאם לכך קבעתי שלאור קביעתי שהמסמך אינו אותנטי, אין מקום לשנות את כתבי הטענות בשלב זה של הדיון. על כן, מחקתי את כל האיזכורים למסמך זה בראיות מטעם התובעים, כך שהמסמך והראיות המתייחסות אליו אינם חלק מראיות התובעים.