כ"א נ' מ. יוחננוף ובניו (1988) בע"מ ואח'

התובעת, ילידת 1975, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת עבודה ביום 24.11.2008, כנגד המעביד והמבטחת שלו.

לאחר שהתובעת לא צרפה חוות דעת רפואית, בהתאם לדרישות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, ולאחר כמה ארכות שניתנו לה, נקבע בהחלטה מיום 11.4.2016, כי התובעת תהיה מנועה מלהוכיח כל טיעון שברפואה והתביעה תנוהל כתביעה ללא נכות צמיתה.

אף שהתיק קבוע לקדם משפט, ביקשו הצדדים בנסיבות העניין לקבל הצעת פשרה בכתב תחת קיומו של דיון.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: באשר לחבות – התובעת טענה כי התאונה ארעה כאשר קרטונים של שימורים נפלו על צווארה ועל גבה כשעמדה ליד המעלית, והדבר נבע מרשלנות הנתבעת שהובילה להתמוטטות הארגזים ; הנתבעת טענה כי הארגזים היו מסודרים במדפים ולא ברור מדוע נפלו. התובעת לא היתה אמורה להימצא כלל במחסן, אין אף עד לתאונה זולת התובעת, התובעת סובלת מהתקפי אפילפסיה וייתכן שנפילתה הביאה להתמוטטות. באשר לנזק - מדובר בתאונה שלא הותירה כל נכות צמיתה ; המוסד לביטוח לאומי קבע לתובעת נכות צמיתה של 10%, אלא שקביעתו איננה תקפה בהליכים לפי פקודת הנזיקין ; יצויין כי גם המוסד לביטוח לאומי קבע שאין מקום להפעלת תקנה 15 לאחר שהתובעת שבה לעבודה סדירה ; התובעת טענה כי מאז התאונה היא סובלת משורה ארוכה של מגבלות בגב ובצוואר ומכאבים ; התובעת טענה כי לא עבדה כחודש וחצי, ולאחר מכן התקשתה למצוא עבודה עקב מוגבלותה בנשיאת משאות, ורק בשנת 2010 שבה לעבודה סדירה ; הנתבעת טענה כי התובעת נעדרה רק לששה ימי עבודה ואז שבה לעבודה סדירה ; הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה נזק לעבר לא לגבי הפסדי שכר ולא לגבי הוצאות ועזרה.

באשר לחבות – על פניו נראה כי ערימת קרטונים לא אמורה להתמוטט, וכי נפילת הקרטונים מעבירה נטל לנתבעת להוכיח כי אין מדובר ברשלנות. לצרכי פשרה, בהעדר כל עדות נוספת והסבר לצורך של התובעת להגיע למקום, מוצע לנכות 5% מסכום הפיצוי.

באשר לנזק - נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 20,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר, לרבות הפרשות סוציאליות, בתוספת מינורית וגלובאלית בגין אפשרות להפסד שכר לעתיד חרף העדר נכות צמיתה – 16,000 ₪.