ת"א 39747-10-12 סילברמן נ' וולבוטר

בפני תביעה לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק לשון הרע" או "החוק"), במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי על סך של 100,000 ₪, בגין פרסום דברי לשון הרע אודותיה.

בעלי הדין וטיעוניהם:

1. התובעת תושבת העיר טבריה, עלתה לישראל מארצות הברית והיא עוסקת באיתור דירות בישראל לקונים פוטנציאלים, בעיקר ממדינות צפון אמריקה.

2. הנתבע, בעל משרד תיווך בטבריה ובחלק מן הזמניים הרלבנטיים לכתב התביעה היה מעסיקה של התובעת.

    

   טענות התובעת:

3. על פי הנטען בכתב התביעה, מר משה טלר וגב' דיאן בורנס הם בני זוג מקנדה אשר התעניינו ברכישת דירת מגורים בישראל ולבסוף רכשו אחת כזאת בעיר טבריה (יקראו ביחד להלן: "בני הזוג טלר"). לצורך רכישת הדירה בני הזוג טלר היו בקשר עסקי עם הנתבע. בין בני הזוג טלר לבין הנתבע התגלעה מחלוקת סביב שיעור עמלת התיווך שהנתבע זכאי לקבל מבני הזוג טלר. במחלוקת זו ובנושאים אחרים הקשורים לרכישת הדירה, בני הזוג טלר שכרו את שירותיו של עו"ד מאיר אלוני מטבריה, וזה האחרון התבקש על ידם לשוחח עם הנתבע בשמם ולהסדיר את עניין העמלה שתשולם לנתבע. נושא נוסף בגינו התבקש עו"ד אלוני לטפל בשמם של בני הזוג טלר, הוא נושא המע"מ האמור להיות משולם על העמלה. בנושא זה עלתה מחלוקת, שיושבה בשלבים מאוחרים יותר, סביב השאלה האם בני הזוג טלר, שהם תושבי חוץ, חייבים בתשלום מע"מ על סכום עמלת התיווך, או שמא נהנים האחרונים השניים מפטור מתשלומו. לבסוף, כאמור, המחלוקת יושבה בין הצדדים, לאחר שהתברר כי חובת תשלום מע"מ חלה על בני הזוג טלר וסכום המע"מ שולם על ידם במלואו.

   על רקע האמור, ובשל העובדה כי התובעת היתה זו שהפנתה את בני הזוג טלר למשרדו של עו"ד אלוני, הנתבע יצא במלחמת חורמה כנגד התובעת ואחרים ובתוכם עו"ד אלוני ומתמחה במשרדו, ושם לעצמו מטרה לרדת לחייה של התובעת על ידי איומים, פגיעה בשמה הטוב ובפרנסתה כאשר כל האמצעים היו כשרים בעיניו לשם הגשמת מטרה פסולה זו.

   הפרסום הראשון

   בהתאם, פרסם הנתבע ביום 25.8.2012, מכתב הכולל לשון הרע והוצאת דיבה, כנגד התובעת (יקרא להלן: "המכתב")(צורף לכתב התביעה, סומן שם באות "א"). את המכתב שלח הנתבע למר צביקה רחמים, ראש לשכת חקירות מע"מ, מרחב חיפה והצפון, ובגדרו הוא ייחס לתובעת "פעילות פסולה ולא כשרה" וכי היא, ביחד עם אחרים, "ניסו לדחוק בי על מנת שאעבור על חוקי המיסים במדינת ישראל". בהמשך הדברים באותו מכתב, הנתבע טען כי "קיים חשד מעבר לסביר על התנהלות הגובלת בעבירה פלילית על פי חוק המיסים והמע"מ במדינת ישראל", ובהדגשה הוא טען כי התובעת עם באי כוחה, "מנסים למנוע מלקוחות שאינם בעלי אזרחות ישראלית לא לשלם מסים כחוק!".

   הנתבע המשיך במכתב האמור וטען כי התובעת "לדעתו האישית" מקבלת מהלקוחות הקנדיים "תשלום בגין שירותים שונים "אך אין הוא בטוח אם ברשותה של התובעת מספר עוסק מורשה. בהמשך המכתב טען כי התובעת המעניקה שירות לארגוני עולים בישראל "מנצלת היטב" את המידע המועבר אליה על מנת להפנות את אותם עולים לבעלי עסקים עמם היא "פועלת". בהמשך אף נטען לגבי התובעת כי, "עיקר עבודתה אשר בו היא מתנהלת כבר במשך זמן רב, הנו עסק לא חוקי ... ואשר דרך עסק זה, לטענתה קל מאוד דרכו להעלים כסף רב, ... אין איש יודע כמה אחוזים מהכסף שנגבה אכן מועבר לבעלי הנכסים וכמה כסף מהסכום נשאר בידיה, היות ואין היא או בעלי הדירות מוציאים חשבוניות על שכירות. ידוע למשרדינו כי בנוסף היא... גובה כנראה אחוזים מבעלי המשרדים והקבלנים, מדריכה את הלקוחות להעביר כסף לחשבון שלה בבנק לאומי, להעברות דרך הדואר (וסטרן יוניון), וברשותה גם חשבון מטבע זר שדרכו מעבירה כסף לא מוצהר." (ההדגשה במקור, א.א.א.).

   את העתק מכתבו האמור שלח הנתבע בין היתר גם לגב' גאולה גזית -ממשרדי מע"מ טבריה, למר זאב קציר- מאגף חקירות מס הכנסה חיפה והצפון, לעו"ד רוני נוף מלץ – הממונה על ועדת האתיקה הארצית בלשכת עורכי הדין, ולגב' ציפי אופנהיימר, רכזת קליטה - תוכנית עולים לצפון ארגון נפש בנפש, כשהמכתב ממוען אל המשרד הנמצא בעיר ירושלים.

   בשלב מאוחר יותר הנתבע אף שלח את העתק המכתב למעסיקה החדש של התובעת, משרד תיווך הנושא את השם "אלון נכסים", דבר העשוי רק להעיד על כך שהמכתב לא נועד להוות פנייה תמימה לגורם המוסמך ברשויות המס לחקור תלונה על חשד לבצוע עבירות מס, אלא פרסום של לשון הרע אשר נעשה בחוסר תום לב ובכוונת זדון במטרה מובהקת לפגוע בתובעת ובשמה הטוב.

   פרט למכתב האמור, הפוגע בתובעת ומוציא דיבתה רעה, התובעת טענה כי הנתבע פרסם לשון הרע אודותיה בשתי הזדמנויות נוספות, בעל פה, האחת ביום 24.6.2012 והשנייה ביום 6.9.2012.