ת"א 39686-07-15 שיליאן נ' הבר

 האם תביעה שהוגשה בשנת 2015 כנגד עורך דין שייצג את התובעים החל משנת 2007 התיישנה?

זו השאלה אשר בהתייחס אליה ניתן פסק הדין.

 רקע עובדתי

1. התובעים הינם שני אחים, אשר שכרו את שירותיו של הנתבע , עורך דין במקצועו, כדי שייצגם בעקבות פסק דין שניתן לחובתם על ידי כב' השופט ישעיה, ביום 25.4.07.

    

   בפסק הדין חויבו התובעים לשלם לבנק מזרחי טפחות בע"מ, את הסכומים שנקבעו בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט. הבנק הגיש בקשה למתן פסיקתא בעקבות פסק הדין, וביום 12.8.07 חתם כב' השופט ישעיה על הפסיקתא כמבוקש (נספח ד' לכתב התביעה).

    

2. בכתב התביעה נטען, כי התובעים "שנחרדו מהשלכותיה של הפסיקתא", פנו לנתבע וביקשו לערער עליה. הנתבע הסביר להם, שאין כל צורך לערער על הפסיקתא והדרך להתמודד אתה היא ע"י העלאת טענת 'פרעתי' בפני ר' ההוצאה לפועל במסגרת תיק ההוצל"פ שהבנק פתח כנגדם (סעיף 10 לכתב התביעה).

    

3. טענת פרעתי שהעלה הנתבע בשם התובעים, נדחתה על ידי ר' ההוצאה לפועל. ערעור שהוגש על החלטתו נדחה בבית המשפט המחוזי, וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון. לטענת התובעים, מדובר בחוו"ד רשלנית של הנתבע, אשר לקתה בטעות משפטית והסבה להם נזקים נכבדים – נזקים אשר בעטיים הוגשה התביעה דנן.

    

4. בתביעה מגוללים התובעים מסכת של הליכים משפטיים, שנוהלו מאז שניתנה הפסיקתא, וטוענים כי כל הערכאות אליהם פנו כדי לשנות את רוע הגזירה, הדגישו כי הדרך המשפטית הנכונה היתה להגיש ערעור על הפסיקתא, אך במקום לערער עליה, המליץ בפניהם הנתבע לטעון טענת 'פרעתי' בפני ר' ההוצאה לפועל וגרם להם עוול משווע ונזקים כספיים.

    

   טענת ההתיישנות