ת"א 39617-08-15

1.בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן פסק דין זה על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

עסקינן בתאונת דרכים מיום 06/02/15 שארעה לתובעת עת נסעה ברכב המבוטח על ידי הנתבעת.

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאירוע ולחבות.

2.התובעת טוענת, כי כתוצאה מהתאונה סבלה מכאבי גב, צוואר ברכיים ועוד. התובעת לא אושפזה. הוצגו אישורי אי כושר למשך 54 ימים לאחר התאונה. התובעת ויתרה על מינוי מומחה רפואי בתיק ולא טענה לנכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

התובעת הינה ילידת 1987 והיא עותרת לפיצוי בגין הפסדי שכר, הוצאות, עזרת צד ג' וכאב וסבל. לטענת התובעת, היא נזקקה לעזרת הזולת (משפחה), וכי אף שלא הוצגו קבלות בגין העזרה וההוצאות, סבורה שיש לפסוק לה פיצוי.

3.הנתבעת טוענת, כי בשים לב לפציעתה של התובעת, מדובר בתיק של כאב וסבל בלבד, שכן בכל הנוגע להפסדי שכר, הוצאות ועזרת צד ג' לא הוצגו ראיות.

4.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים ובמסמכים הנוגעים להפסדי השכר הנטענים, שוכנעתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 14,000 ₪ בגין כל ראשי הנזק הרלוונטיים נכון להיום.

קביעתי זו הינה בשים לב לפיצוי בגין כאב וסבל, ומגלמת בתוכה אף פיצוי גלובלי מתון בגין הפסדי השכר הנטענים, הוצאות ועזרה, בהעדר ראיות ממשיות, ומאחר שמדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה.

5.אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 14,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ בגינו. כמו כן תחזיר הנתבעת לתובעת את האגרה ששילמה.