חפץ ואח' נ' שתית חיזוק מבנים בע"מ

פתח דבר

1. בפניי תביעה על סך 336,107 ש"ח בגין ליקויי בנייה, איחור במסירת דירה, ירידת ערך ונזקים נלווים.

   המחלוקת המרכזית בתיק נסובה סביב קביעת היקף הליקויים, עלות תיקונם, וזכאות התובעים לפיצוי בגין נזקים שונים.

    

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. ביום 29.8.2016 נחתם בין הצדדים הסכם מכר (להלן: "ההסכם"), במסגרתו רכשו התובעים דירה בפרוייקט תמ"א 38 אשר בוצע על ידי הנתבעת ברחוב רש"י 45 דירה 19 בראשון לציון (להלן: "הדירה") (מוצג 2 למוצגי הנתבעת).

3. במסגרת הסכם המכר נקבע כי על הנתבעת למסור לתובעים את החזקה בדירה תוך 24 חודשים מחתימת ההסכם, קרי עד יום 29.8.2018 (סעיף 42 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת (להלן: "תצהיר הנתבעת")).

4. במהלך בניית הדירה פנו התובעים בשתי הזדמנויות שונות בבקשה לביצוע שינויים בדירה, ובכל אחת מהפעמים נחתם בין הצדדים נספח שינויים:

   1. נספח שינויים מיום 22.3.2017, במסגרתו התבקשה הנתבעת לבצע שינויים בהיקף כספי של 10,229 ש"ח.

   2. נספח שינויים מיום 24.10.2017, במסגרתו התבקשה הנתבעת לבצע שינויים בהיקף כספי של 3,256 ש"ח.

      בסיפא של כל אחד מהנספחים נרשם המשפט: 'עיכובים בגין שינויי דיירים בהתאם לחוזה ולנהלי החברה', מבלי שצויינו מועדים או פרקי זמן ספציפיים.

5. החזקה בדירה נמסרה בסופו של יום לתובעים ביום 27.12.2018, קרי ארבעה חודשים לאחר המועד החוזי המקורי (סעיף 50 לתצהיר עדות הראשית של מר שי פרנקו, מנכ"ל הנתבעת וסעיף 9 לתצהיר עדות הראשית של התובע 1 (להלן, בהתאמה: "תצהיר הנתבעת" ו- "תצהיר התובעים").

6. במהלך התקופה שמיום מסירת החזקה בדירה ועד להגשת התביעה ביצעה הנתבעת תיקונים או ניסיונות תיקון של ליקויים נטענים שונים בדירה, כאשר הצדדים חלוקים על מידת ההצלחה של אותם תיקונים.

7. ביום 19.8.2020 הגישו התובעים תביעה על סך 336,107 ש"ח, במסגרתה עתרו לפיצוי בגין הרכיבים הבאים (סעיף 86 בכתב התביעה):

   1. ליקויי בנייה, כולל פגיעה בחניה ואי התאמה במטבח: 199,991 ש"ח

   2. הפרה בנסיבות מחמירות חלף פיצוי מוסכם: 50,000 ש"ח (לצורכי אגרה העמידו התובעים את רכיב זה כחלק מעוגמת נפש)

   3. עוגמת נפש: 40,000 ש"ח

   4. דיור חלופי במהלך ביצוע העבודות: 10,400 ש"ח

   5. ניקיון הדירה לאחר השלמת העבודות: 2,500 ש"ח

   6. אובדן ימי עבודה: 32,336 ש"ח

   7. עלות עריכת חוות דעת: 12,000 ש"ח

   8. פיצוי בגין איחור במסירה: 30,680 ש"ח

8. התובעים צירפו לכתב התביעה שתי חוות דעת מטעמם.

9. חוות הדעת הראשונה ניתנה על ידי חברת 'טרמינל שירותי הנדסה ובדק בית בע"מ', בהמשך לביקור בדירה שנערך ביום 26.9.2018.

   על פי חוות דעת זו, עלות תיקון הליקויים בדירה מוערכת בסך של 51,801 ש"ח, כולל פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ (כשיעורו אז) (נספח 17 למוצגי התובעים).

    

10. חוות הדעת השנייה ניתנה על ידי מר אברהם תורג'מן (להלן: "מומחה התובעת") אשר ביקר בדירה ביום 24.10.2019 וקבע כי בדירה קיימים ליקויים שעלות תיקונם מוערכת בסך 224,233 ש"ח, כולל ליקויי בנייה, ירידת ערך, דמי שכירות ראויים, פיקוח ומע"מ (נספח 37 למוצגי התובעים).

11. הנתבעת מצידה הגישה לתיק את חוות דעתו של מר יצחק אולשבנג (להלן: "מומחה הנתבעת") אשר ביקר בדירה ביום 22.2.2021 וקבע כי בדירה ליקויים בסך 2,650 ש"ח לפני מע"מ (מוצג 8 למוצגי הנתבעת).

12. לאור הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים מונה מר אילן דמין כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"). מר דמין ביקר בדירה ביום 23.8.2021 והגיש את חוות דעתו ביום 14.9.2021.

13. בחוות דעתו העריך מומחה בית המשפט את נזקי התובעים, נכון ליום הביקור בדירה (23.8.2021) בסכומים הבאים:

    א.סך של 10,000 ש"ח עבור התאמת חלון המטבח להיתר הבניה.

    ב.ירידת ערך בסך של 33,000 ש"ח בגין סטייה במידות המטבח.

    ג.ליקויי הבנייה בסך 63,967 ש"ח (כולל פיקוח, בצ"מ ומע"מ בשיעור של 17%).

    בנוסף העריך מומחה בית המשפט את דמי השכירות החודשיים הראויים עבור הדירה נכון ליום 23.8.2021 בסך של 5,400 ש"ח.

14. בדיון אשר התקיים ביום 14.10.2021 התעוררה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לזכותה של הנתבעת לתקן את הליקויים אשר נמצאו בדירה על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, והצדדים התבקשו להגיש טיעונים לעניין זה.

15. בהמשך לטיעוני הצדדים, קבעתי בהחלטתי מיום 28.2.2022 כי עומדת לנתבעת הזכות לתקן את הליקויים אשר נמצאו בדירה כאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט, ובהתאם נקבע מנגנון ולוחות זמנים לביצוע התיקונים ולקבלת חוות דעת משלימה של מומחה בית המשפט, אשר תפרט את הליקויים אשר נותרו בדירה ואת עלות תיקונם.

16. על החלטתי זו הגישו התובעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 31760-05-22), ובהמלצתו הסכימו הצדדים כי התיק ימשיך להתנהל ללא ביצוע תיקונים, וכי לאחר הליך ההוכחות יכריע מותב זה במכלול הסוגיות, לרבות זכות הנתבעת לתיקון הליקויים והיקפם.

17. בעקבות החלטה זו ניתן צו להגשת ראיות הצדדים, ולאחר הגשתם הגיעו הצדדים להסדר דיוני מוסכם, לפיו הם מוותרים על חקירת מומחה בית המשפט והמצהירים מטעמם, וכי יינתן פסק דין על יסוד החומר המצוי בתיק, לאחר הגשת סיכומים מטעמם.

     

    המחלוקות המצריכות הכרעה

18. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, אני סבור כי אלו הן השאלות המצריכות הכרעה:

    1. מהו היקף ליקויי הבנייה בדירת התובעים ומה גובה ירידת הערך שנגרמה לדירה.

    2. האם עומדת לנתבעת הזכות לתקן את הליקויים ומה נפקות הקביעה.

    3. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה.

    4. האם התובעים זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי.

    5. האם זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש (כולל עבור אובדן ימי עבודה וניקיון הדירה).

       מובהר, כי במסגרת סיכומיהם העלו הצדדים גם טענות המתייחסות למספר סוגיות נוספות. עיינתי היטב בכולן, אך לא מצאתי כי יש בהן כדי להשליך על ההכרעה בתיק ולכן גם לא דנתי בהן במסגרת פסק הדין.

        

       דיון והכרעה

       היקף הליקויים וירידת הערך בדירה

19. כאמור, לתיק בית המשפט הוגשה ביום 14.9.2021 חוות דעתו של מר אילן דמין אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט.

20. הלכה ידועה היא כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעת המומחה שמינה, ויעשה זאת רק לאחר הצגת נימוקים כבדי משקל. בהקשר לכך נפסק בע"א 293/88חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי(פורסם בנבו, 31.12.1988):

    "משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

21. בית המשפט העליון חזר על הלכה זו ברע"א 6920/14 תשעה חודשים בע"מ נגד בנק דיסקונט (פורסם בנבו, 4.1.2015); ראו גם א. גורן,סוגיות בסדר דין אזרחי,עמ' 435 מהדורה 12 (2015); ע"א 1240/96שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל(פורסם בנבו, 2.11.1998) וע"א 323/85מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי (פורסם בנבו, 4.12.1985).

22. עם זאת, חוות דעתו של מומחה בית המשפט אינה כובלת את בית המשפט, ובבואו לתת את הכרעתו רשאי הוא לדחות אותה או חלקים בה (רע"א 2380/12ט. ר. הנדסה אזרחית נ' החברה הכלכלית לאשקלון, פסקה 8 (פורסם בנבו, 1.5.2012); אורי גורןסוגיות בסדר דין אזרחי636-635 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)).

23. מכאן שנקודת המוצא בתיק היא חוות דעת מומחה בית המשפט, לה מעמד מועדף כאמור ביחס לחוות הדעת מטעם הצדדים, ודאי במקרה בו הצדדים בוחרים שלא לחקור את מומחה בית המשפט.

24. כפי שפורט לעיל, מומחה בית המשפט העריך את ירידת הערך בדירה נכון ליום 23.8.2021 בסך של 33,000 ש"ח, וסך נוסף של 10,000 ש"ח עבור התאמת חלון המטבח להיתר הבניה.

    בנוסף קבע מומחה בית המשפט כי עלות תיקון הליקויים בדירה נכון ליום 23.8.2021 עומדת על 63,967 ש"ח (כולל פיקוח, בצ"מ ומע"מ), כאשר הערכתו מבוססת על מחירון 'דקל שיפוצים', קרי עלות לקבלן מזדמן (תשובת המומחה לשאלה 2.1 לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת, בעמוד 5 להודעה מיום 10.10.2021).

25. ככלל, שני הצדדים מאמצים בסיכומיהם את הסכומים שנקבעו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אך לכל אחד מהם הסתייגות מרכיבים מסויימים, אליהם אתייחס להלן.

     

    הפרשי גובה תקרה בחדר הורים

26. לטענת התובעים מומחה בית המשפט שגה שלא קבע פיצוי בשל הפרשי גובה של תקרת חדר ההורים ומבקשים לפצותם בגין רכיב זה בסך 5,000 ש"ח (סעיפים 32-35 לסיכומי התובעים).

27. הנתבעת מבקשת לאמץ את קביעת מומחה בית משפט לפיה אין ליקוי בעניין זה (סעיף 110 לסיכומי הנתבעת).

28. לאחר שעיינתי בחוות הדעת מטעם הצדדים ובחוות דעת מומחה בית המשפט לא מצאתי כל סיבה שלא לאמץ את קביעת המומחה לפיה אין מדובר בליקוי.

     

     

    סגירת חלון במטבח

29. לטענת התובעים עלות סגירת החלון במטבח שנפתח ללא היתר גבוהה משמעותית מקביעת המומחה (העומדת על 10,000 ש"ח), ויש לקבוע בגין רכיב זה פיצוי בסך 38,850 ש"ח (סעיפים 36-44 לסיכומי התובעים).

30. לטענת הנתבעת אין מקום כלל לפצות את התובעים בגין סגירת החלון במטבח, כאשר למעשה התובעים מבקשים לקבל פיצוי עבור ירידת ערך תוך הותרת החלון הקיים, וכך ליהנות גם מקיומו של החלון וגם מעליית ערך הדירה הנובעת ממטבח הכולל חלון לעומת מטבח נטול חלון (סעיף 77 לסיכומי הנתבעת).

31. לחילופין מבקשת הנתבעת כי במידה ובית המשפט יקבע שהתובעים זכאים לרכיב זה, יהיה תשלומו מותנה בסגירת החלון בפועל (סעיף 94 לסיכומי הנתבעת).

32. לאחר שעיינתי בחוות הדעת מטעם הצדדים ובחוות דעת מומחה בית המשפט מצאתי לאמץ את קביעת המומחה בגין רכיב זה ולקבוע כי עלות סגירת החלון במטבח אכן עומדת על 10,000 ש"ח, כפי שקבע מומחה בית המשפט בסעיף 5 לחוות דעתו.

33. גם במענה לשאלות ההבהרה הסביר מומחה בית המשפט כי סגירת קיר מגן מבטון מזויין אינו דבר פשוט ויכול להיות יקר, ויש לקחת בחשבון תכנון וביצוע הכוללים פיקוח הנדסי ובצ"מ (עמ' 219 לראיות הנתבעת).

34. נוכח הסרבול הבלתי סביר הכרוך בכך, לא מצאתי להתנות את תשלומו של סכום זה בסגירת החלון בפועל.

     

    הוצאת חלקים מהרכוש המשותף שלא כדין ושינוי מאפייני החניה

35. לטענת התובעים שעה שהנתבעת הוציאה מהרכוש המשותף שתי חניות בניגוד למופיע בתוכניות המכר, ומכרה אותן תמורת 120,000 ש"ח, זכאים התובעים לסך של 3,586 ש"ח המהווה את חלקם היחסי ברכוש המשותף (סעיפים 45-51 לסיכומי התובעים).

36. הנתבעת טוענת כי פעלה מכוח הסכם תמ"א שהתובעים כלל לא היו צד לו, אשר קבע את הזכויות והתמורות להן זכאית הנתבעת. עוד מבהירה הנתבעת שהתובעים בחרו את חניה מס' 7 אשר סומנה על גבי התשריט וזו החניה שאכן קיבלו בפועל (סעיפים 102-108 לסיכומי הנתבעת).

37. לאחר שעיינתי בחוות הדעת מטעם הצדדים ובחוות דעת מומחה בית המשפט מצאתי לאמץ את קביעת המומחה, לפיה אין כל ירידת ערך בגין רכיב זה.

     

     

    סטיית מידות המטבח

38. הנתבעת טוענת, כי בגין רכיב זה זכאים התובעים לכל היותר לפיצוי בסך 23,000 ש"ח, כמפורט בחוות הדעת מטעמם, אך לא לסכום אשר נקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט (33,000 ש"ח) (סעיפים 95-96 לסיכומי הנתבעת).

39. גם כאן מצאתי לאמץ את קביעת מומחה בית המשפט, ואת גובה הפיצוי אשר קבע בגין סטיית מידות המטבח.

40. לטעמי, העובדה שבחוות הדעת מטעם התובעים צויין סכום נמוך יותר לרכיב זה אינה מגבילה את התביעה לסכום זה בלבד, כל עוד הסכום הכולל אינו עולה על סכום התביעה.

     

    בצ"מ (בלתי צפוי מראש)

41. לטענת הנתבעת אין לפצות את התובעים בגין רכיב הבצ"מ אשר קבע מומחה בית המשפט בשיעור 25%, מהטעם שרכיב זה אינו מופיע בחוות דעת מומחה התובעים.

42. מומחה בית המשפט הסביר במסגרת תשובות ההבהרה כי מדובר ברכיב המבטא אי ודאות לגבי העבודות אותן תמחר, אשר עשויות להיתקל בקשיים תוך כדי ביצוע, כפי שבדרך כלל קורה בעבודות בנייה/שיפוצים, ולכן החליט בחוות הדעת לתת ביטוי לבצ"מ בערך יחסית גבוה לעבודות בהיקף קטן (תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, עמ' 220 לראיות הנתבעת).

43. גם כאן מצאתי לאמץ את קביעת מומחה בית המשפט, ואת גובה הפיצוי אשר קבע בגין רכיב זה.

     

    זכות הנתבעת לתקן את הליקויים

44. בסיכומיהם טוענים התובעים כי אין לנתבעת כל זכות לתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, וזאת משלושה טעמים מרכזיים: הטעם הראשון הוא שהנתבעת ניסתה לתקן את הליקויים ולא הצליחה, ובכך מיצתה את זכותה לתיקון הליקויים, הטעם השני הוא שמשעה שהכחישה את קיומם של ליקויים איבדה הנתבעת את הזכות לתקנם, והטעם השלישי הוא שהתובעים איבדו אמון בנתבעת לאור התנהלותה (סעיפים 60-79 לסיכומי התובעים).

45. הנתבעת דוחה את טענות התובעים בעניין זה, וטוענת כי עומדת לה הזכות לתקן בפועל את הליקויים הקיימים בדירה, ולחילופין כי התובעים זכאים לכל היותר לפיצוי לפי עלות ביצוע העבודות לקבלן גדול כנתבעת, ולא לקבלן מזדמן (סעיפים 38-54 לסיכומי הנתבעת).

     

46. סעיף 4ב (א) לחוק חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)" קובע כדלקמן:

    "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

47. על פי ההלכה הפסוקה, ברירת המחדל היא כי עומדת לקבלן זכות ראשונים לתקן ליקויים אשר התגלו בעבודתו, ולעניין זה יפים דבריו של כב' השופט רפי שטראוס בפסקה 21 לפסק דינו מיום 14.10.1998 בת"א 20128/95קינן נ' מבט בניה בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.1998):

    "גם זכויותיו של הקבלן, שמורות והראשונה שבהן היא, הזכות לתקן (או למצער לנסות לתקן) בעצמו את הטעון תיקון".

48. השאלה אם במקרה קונקרטי אכן ניתנה לקבלן 'הזדמנות נאותה', כלשון סעיף 4ב(א)לחוק המכר (דירות), תוכרע על פי מבחן אובייקטיבי בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"א 5602/03סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פורסם בנבו, 28.2.2005)).

49. כאמור, בהחלטתי מיום 28.2.2022 קבעתי כי עומדת לנתבעת הזכות לתקן את הליקויים הקיימים בדירה בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט וכי לא התקיימו התנאים השוללים ממנה זכות זו.

50. לא מצאתי בטיעוני התובעים בסיכומיהם טעם לסטות מאותה החלטה, ואין לי אלא להפנות לנימוקיה.

51. יחד עם זאת, ועל אף שלנתבעת עומדת הזכות העקרונית לתקן את הליקויים בדירה, אינני סבור שבשלב זה יהיה זה נכון לאפשר לנתבעת לבצע בפועל את התיקונים בדירת התובעים, וזאת הן נוכח חלוף הזמן מאז הגשת התביעה והן מהטעם שמתן זכות שכזו כעת, במסגרת פסק דין סופי, יחייב המשך פיקוח מצד בית המשפט (לרבות קבלת חוות דעת משלימה ממומחה בית המשפט ובחינתה), באופן שיסרבל את ההליך מעבר לסביר.

52. משכך, אני קובע כי התובעים זכאים לפיצוי בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, אך לפי תחשיב של עלות לנתבעת ולא עלות לקבלן מזדמן על פי מחירון דקל שיפוצים כפי שקבע מומחה בית המשפט (ראו: בע"א 61076-03-23רמון מהנדסים בע"מ נ' תקווה בקר‏(פורסם בנבו, 11.3.2024‏)‏‏; ת"א 5779-03-16ליאת מונשי נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ‏(פורסם בנבו, ‏21.7.2018‏)‏‏.

53. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מעלות התיקונים שקבע מומחה בית המשפט יש להפחית כ- 45%, המשקפים את הפער בין העלות לנתבעת לעלות לקבלן מזדמן, וזאת בהתאם לקביעתו של אינג' יהודה נחום אשר הגיש תצהיר מטעמה (סעיפים 50-59 לסיכומי הנתבעת).

54. מומחה בית המשפט לא התייחס במסגרת חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה לשיעור הפער בין העלות שקבע לבין עלות לנתבעת, אך דומני שהשיעור אשר נקבע על ידי הנתבעת מופרז.

55. בהיעדר עוגן של ממש בראיות שבפניי, אני קובע על דרך האומדנה ובהתאם לשיעור המקובל בפסיקת בתי המשפט כי עלות לקבלן מזדמן גבוהה ב- 20% מעלות לנתבעת (ראו למשל ת"א (שלום חיפה) 10488-03-19נציגות הבית המשותף של הבניין ברחוב החסידה 12 זיכרון יעקב נ' בתי שיכון בזיכרון יעקב בע"מ, בפסקה 24 לפסק הדין והאזכורים שם).

    משכך, ומאחר ומומחה בית המשפט העריך את עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 63,967 ש"ח, קרי 54,673 ש"ח בצירוף מע"מ, אני קובע כי עלות התיקונים לנתבעת עומדת על 45,561 ש"ח בצירוף מע"מ (כשיעורו היום), ובסך הכל 53,762 ש"ח.

     

    סיכום הפיצוי של ליקויי הבניה וירידת הערך

56. מכאן שסך הפיצוי המגיע לתובעים כפיצוי עבור ליקויי הבנייה בדירתם וירידת הערך אשר נגרמה לה עומד על 53,762 ש"ח בגין ליקויי בנייה, 10,000 ש"ח עבור התאמת חלון המטבח להיתר הבניה ו- 33,000 ש"ח בגין ירידת ערך, ובסך הכל 96,762 ש"ח.

57. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 23.8.2021 עומד על 126,092 ש"ח.

     

    איחור במסירה

58. לטענת התובעים הנתבעת התחייבה למסור להם את החזקה בדירה עד יום 29.8.2018, אלא שבפועל הדירה נמסרה רק ביום 27.12.2018, כך שתקופת האיחור עומדת על 4 חודשים (סעיף 10 לסיכומי התובעים).

59. בהתאם להוראות סעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, כנוסחו במועד מסירת הדירה (שהוא המועד הרלבנטי לעניין האיחור במסירה), במקרה של איחור במסירת דירה זכאי רוכש הדירה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.5, עבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד למסירת החזקה בדירה.

    מומחה התובעים העריך את דמי השכירות החודשיים לחודש אוגוסט 2018 בסך של 5,200 ש"ח, ולכן דורשים התובעים בגין רכיב זה פיצוי בסך 31,200 ש"ח (לפי חישוב של 5,200 ש"ח X 1.5 X 4 חודשים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד פסק הדין.

60. הנתבעת אינה חולקת על מועד המסירה החוזי ועל מועד המסירה בפועל, אך טוענת כי בהתאם להוראות החוק וההסכם, החזקה בדירה נמסרה במועד.

61. ראשית טוענת הנתבעת שהתובעים ביקשו בשתי הזדמנויות שונות, האחת לפני הביצוע והשניה לאחריה, לבצע בדירה מספר רב של שינויים (28 במספר), ובכל אחת מהפעמים חתמו על מסמך שינויים (מוצגים 3 ו- 4 לראיות הנתבעת), בו צויין כי העיכוב בגין השינויים המבוקשים יהיה בהתאם לאמור בהסכם.

    בסעיף 9.2 להסכם נקבע, כך לטענת הנתבעת, כי כל הזמנת שינויים תוביל לדחייה של 30 יום לפחות במסירת החזקה. מכאן, ומאחר והתובעים הזמינו פעמיים שינויים, שמועד המסירה המעודכן הוא 29.10.2018 (סעיפים 64-67 לסיכומי הנתבעת).

62. שנית טוענת הנתבעת כי על פי סעיף 5א לחוק המכר (דירות), איחור של עד 60 ימים לא יזכה בפיצוי הקבוע בחוק. מאחר ומועד המסירה המעודכן לאור ביצוע השינויים הוא 29.10.2018, הרי שהנתבעת הייתה רשאית למסור את החזקה בדירה עד יום 29.12.2018 מבלי שיהיה עליה לשלם לתובעים פיצוי כלשהו, ובפועל החזקה בדירה נמסרה עוד ביום 27.12.2018, לפני המועד הקובע (סעיף 63 לסיכומי הנתבעת).

63. לטענת התובעים יש לדחות את טענת הנתבעת לדחיית מועד מסירה ב- 60 יום בגין הזמנת שינויים, מהטעם שתנייה שכזו נוגדת את ההלכה אשר נקבעה ברע"א 6605/15 שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ (פורסם בנבו, 21.2.16) (להלן: "עניין שמש"), הפוסלת התניות על חוק המכר דירות אשר אינן מגדירות מועד מסירה מפורש (סעיף 22 לסיכומי התובעים).

64. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענות התובעים בעניין זה.

65. בפתח הדברים אדגיש כי בסיכומיה התמקדה הנתבעת בטענות המפורטות לעיל, ובנוסף הזכירה, באופן רפה, כי היו גם נסיבות נוספות אשר הובילו לדחיית מועד המסירה (סעיפים 72-73 לסיכומי הנתבעת).

    לעניין זה יובהר מיד כי כל העיכובים המוזכרים על ידי הנתבעת בכתבי הטענות מטעמה הינם עיכובים שגרתיים, שעל קבלן סביר לקחת בחשבון בעת שהוא קובע מועד מסירה חוזי, והם אינם מקימים זכות כלשהי לדחייתו.

66. נותר אפוא לבחון את הוראות ההסכם הנוגעות לביצוע שינויים בדירה והשפעתם על מועד המסירה.

67. הסעיף הדן בנושא זה הוא סעיף 9.2 להסכם המכר הקובע:

    "כל פנייה מהקונה לחברה לבצע שינויים לא תחייב את החברה, אלא אם כן הסכימה החברה לשינויים, והחברה והקונה חתמו על כתב הזמנה מיוחד בקשר לביצוע השינויים (להלן: 'כתב ההזמנה'). לאחר שהחברה תיתן הסכמתה לשינויים, כל פתיחת תיק שינויים לקונה תחייב את הקונה בתשלום של 2,000 בכל מקרה, שלא יקוזז מתשלום ביצוע השינוי, וכן תגרום לדחייה במסירת החזקה בדירה לקונה בגין הזמנת השינויים כפי שייקבע בכתב ההזמנה ע"י החברה בהסכמת הקונה, לפי התקופה הדרושה לביצוע השינויים/התוספות. בכל מקרה של הזמנת שינויים ע"י כתב הזמנה כאמור, תידחה מסירת החזקה בדירה לקונה לפחות ב- 30 יום, מהמועד בו הייתה אמורה להימסר הדירה ללא ביצוע שינויים אלו, או שהמסירה תידחה לפי התקופה לדחיית המסירה שנקבעה בכתב ההזמנה - לפי הגבוה מהם." (ההדגשה לא במקור).

68. נספח ז' להסכם (נספח השינויים) קובע כי לסעיף 9.2 להסכם תתווסף פסקה האומרת כך (עמוד 87 למוצגי הנתבעת):

    "מובהר כי הסכום שייגבה ע"י החברה בגין פתיחת תיק השינויים ייגבה במועד פתיחת התיק בלבד, פתיחת תיק שינויים נוסף או ביצוע שינויים בתיק שכבר נפתח לא תחייב את הרוכש בתשלום נוסף מלבד התשלומים בעבור השינויים עצמם. בנוסף, מובהר כי המועד הקובע לעניין ספירת מניין הימים לדחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים יהיה ממועד פתיחת תיק השינויים, מועד זה לא יידחה בגין פתיחות נוספות של אותו תיק השינויים."

69. כמפורט לעיל, את הזמנת השינויים הראשונה ביצעו התובעים ביום 22.3.2017 ואת הזמנת השינויים השנייה ביום 24.10.2017, ובכל אחת מהפעמים חתמו על מסמך שינויים מתאים (מוצגים 3-4 למוצגי הנתבעת).

    אין מחלוקת שבאותם מסמכים אין התייחסות ספציפית לפרק הזמן בו תידחה מסירת החזקה בגין אותם שינויים פרטניים, למעט הפניה כללית להסכם ולנהלי החברה.

70. ראשית אבקש להתייחס לטענה שלא עלתה במסגרת כתבי הטענות שהגישו הצדדים או סיכומיהם, אך בכל זאת מצאתי מקום להידרש לה.

71. הנה כי כן, האמירה בתוספת לסעיף 9.2 שבנספח השינויים, לפיה 'מובהר כי המועד הקובע לעניין ספירת מניין הימים לדחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים יהיה ממועד פתיחת תיק השינויים', אינה ברורה כלל ועיקר.

    הפרשנות היחידה אשר הצלחתי למצוא בה היגיון כלשהו, היא שהזמנת שינויים תוביל לדחייה בפועל של מועד המסירה רק במקרה שפרק הזמן שנקבע בתיק השינויים או בהסכם (30 יום) ארוך מהזמן שנותר עד למועד מסירת החזקה החוזי.

    לשם ההמחשה, אם מועד המסירה החוזי המקורי הינו 29.8.2018, כבענייננו, והזמנת השינויים מתבצעת ביום 20.8.2018, הרי שמועד מסירת החזקה יידחה ליום 19.9.2018 (30 יום מיום הזמנת השינויים).

    אם לעומת זאת הזמנת השינויים מתבצעת למעלה מ- 30 יום (או פרק הזמן הדרוש לביצוע העבודות כפי שנקבע במסמך הזמנת השינויים) לפני מועד מסירת החזקה החוזי, לא יהיה בהזמנת השינויים כדי לאפשר לנתבעת לדחות את מועד המסירה החוזי.

    אם אכן תתקבל פרשנות זו, ולאור העובדה שהזמנת השינויים האחרונה בוצעה ביום 24.10.2017, למעלה מעשרה חודשים לפני מועד מסירת החזקה החוזי, הרי שאין בשינויים שהתבקשו כדי לאפשר לנתבעת לדחות את מועד המסירה החוזי.

72. אך גם אם אתעלם מטענה זו (שכאמור לא הועלתה על ידי התובעים), די במסגרת החוקית הקיימת כדי להוביל למסקנה לפיה אין מקום לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה.

73. במסגרת הלכת שמש המוזכרת לעיל, הכיר בית המשפט העליון באפשרות שבגין שינויים שמבקש רוכש דירה לבצע בדירתו, יסכימו הרוכש והקבלן על מועד מסירה חוזי חדש ובלבד שיהיה מדובר במועד שהוא פרי הסכמת הצדדיםוכייהיהזהמועדברור (שם).

74. בענייננו, ברור לחלוטין שאין כל קשר בין השינויים המבוקשים, מהותם ואופיים, לבין פרק הזמן בו מבקשת הנתבעת לדחות את מועד המסירה.

    הפניה כללית וגנרית להסכם, הקובע דחייה של 30 יום לפחות (קרי תיאורטית כל פרק זמן עליו תחליט הנתבעת), או לנהלי הנתבעת המגדירים תקופת דחייה של 30-60 ימים (מוצג 10 למוצגי הנתבעת), ללא כל קשר למהות השינויים המבוקשים, אינה עולה בקנה אחד עם התנאים שנקבעו בעניין שמש.

    הרי לא יעלה על הדעת, לשם ההמחשה, שבקשת רוכש דירה לפני תחילת הבנייה להוסיף שקע חשמל, תוביל באופן אוטומטי לדחייה של 30 יום במסירת החזקה, למרות שברור שהשינוי המבוקש כרוך (לכל היותר) בתוספת עבודה של מספר דקות.

75. מכאן, שבניגוד לטענת הנתבעת, סעיף 9.2 להסכם אינו סעיף המגדיר דחייה מוסכמת במועד המסירה במקרה של הזמנת שינויים, אלא תניית פטור מובהקת המאיינת למעשה את הוראות סעיף 5א לחוק המכר, בדיוק כפי שנקבע בפסק הדין בעניין שמש על הנמקותיו.

76. ואם עדיין קיים ספק כלשהו בשאלה אם ענייננו דומה לנסיבות עניין שמש או שונה ממנו מהותית (כפי שמנסה לטעון הנתבעת), הרי שהשוואה בין תניות הפטור בשני המקרים מסירה כל ספק שכזה.

     

    כך, התיבה הרלבנטית לענייננו קובעת:

    "בכל מקרה של הזמנת שינויים ע"י כתב הזמנה כאמור, תידחה מסירת החזקה בדירה לקונה לפחות ב- 30 יום, מהמועד בו הייתה אמורה להימסר הדירה ללא ביצוע שינויים אלו, או שהמסירה תידחה לפי התקופה לדחיית המסירה שנקבעה בכתב ההזמנה - לפי הגבוה מהם."

    בעניין שמש קבע הנוסח הרלבנטי בהסכם המכר שם כך:

    "הזמנת תוספות ו/או שינויים כאמור לעיל, תדחה את המועדים הנקובים בחוזה זה למסירת החזקה בדירה למשך הזמן שבו יבוצעו התוספות והשינויים האמורים, ולפחות לתקופה של 60 יום."

    מלבד פרק הזמן שנקבע (30 יום לעומת 60), אין כל שוני רלבנטי בין שני הנוסחים, ובהיעדר שוני שכזה גם התוצאה המשפטית צריכה להיות זהה.

77. כאמור, הנתבעת בהחלט הייתה רשאית להתנות ביצוע שינויים לבקשת התובעים בהסכמה לדחייה מסויימת במסירת החזקה, אלא שדחייה זו צריכה להיות ביחס הגיוני כלשהו לשינויים המבוקשים, ולטעמי עליה להיות גם ברורה בזמן אמת לתובעים (ולא על דרך הפניה כללית להסכם, אפילו ללא ציון הסעיף הרלבנטי).

78. משהנתבעת לא עשתה כן, אין תוקף לתניית הפטור שבסעיף 9.2 להסכם, ומכאן שהיה עליה למסור את החזקה בדירה לתובעים לא יאוחר מיום 28.10.2018 (לאחר זכות הדחייה של 60 ימים הקבועה בחוק המכר (דירות)).

79. כאמור, אין מחלוקת שהחזקה בדירה נמסרה רק ביום 27.12.2018, כך שהתובעים זכאים לפיצוי הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר (דירות), רטרואקטיבית מיום מסירת החזקה החוזי, כלומר מיום 29.8.2018, לפי תחשיב של 150% מדמי השכירות בגין דירה דומה.

80. לטענת התובעים, יש לבצע את החישוב לפי דמי השכירות החודשיים אשר נקבעו על ידי המומחה מטעמם, בסך 5,200 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחודש דצמבר 2018.

    מומחה בית המשפט העריך את דמי השכירות הראויים לדירת התובעים, נכון ליום 23.8.2021, בסך של 5,400 ש"ח.

    בפועל, סכום של 5,200 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.12.2018 עד יום 23.8.2021, מוביל לתוצאה של 5,429 ש"ח, קרי תוצאה קרובה מאוד לזו שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט. בנסיבות אלו, ראוי לבצע את חישוב הפיצוי המגיע לתובעים על יסוד דמי השכירות אשר נקבעו על ידי מומחה בית המשפט, בסך 5,400 ש"ח.

81. מכאן שהפיצוי המגיע לתובעים בגין האיחור במסירה החזקה בדירה עומד על 32,400 ש"ח (5,400 ש"ח X 1.5 X 4 חודשים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מסירת החזקה בדירה (27.12.2018) עד היום, ובסך הכל 44,075 ש"ח.

     

    דיור חלופי

82. לטענת התובעים במהלך חודש יולי 2019 פינו את הדירה על מנת שהנתבעת תוכל לבצע את עבודות התיקונים, ומעמידים את תביעתם בגין רכיב זה על סך 5,200 ש"ח (סעיפים 33-37 לתצהיר התובע, סעיף 59 לסיכומי התובעים).

83. לטענת הנתבעת התובעים בחרו מיוזמתם לשהות מחוץ לדירה למרות שלא היה בכך כל צורך ואם היה בכך צורך הייתה הנתבעת משכנת את התובעים באחת מדירותיה או בבית מלון (סעיפים 112-113 לסיכומי הנתבעת).

84. ככלל, פיצוי בגין דיור חלופי נפסק כאשר מוכח כי לא ניתן להתגורר בדירה במהלך התיקונים, או כאשר מומחה בית המשפט קבע זאת בחוות דעתו (ת"א 48222-07-21לאונטיב נ' ש.י.ן בע"מ, פסקה 71 (פורסם בנבו, 18.6.2023); ת"א (שלום חיפה) 51177-05-14לבנת נ' שרביב בע"מ, פסקה 21 (פורסם בנבו, 19.4.2016).

85. בענייננו, מלבד אמירה גרידא של התובעים בתצהיריהם, אין כל אסמכתא לכך שאכן היה צורך בפינוי הדירה במהלך ביצוע העבודות, וגם אין אסמכתא לפרק הזמן בו שהו התובעים מחוץ לביתם.

86. אך גם אם התובעים נאלצו לצאת מביתם לפרק זמן כלשהו, עליהם להוכיח כי נגרם להם נזק בפועל, אלא שהתובעים לא הציגו כל ראיה להיכן שהו באותם ימים, והאם שהות זו הייתה כרוכה בעלות כספית כזו או אחרת.

    לעניין זה, ומשמדובר על נזק שכבר התגבש, על התובעים להציג ראיות קונקרטיות לנזק שנגרם להם, ואין די בחוות דעת שמאית הקובעת דמי שכירות פוטנציאליים.

87. בנסיבות אלו, אינני סבור שהתובעים הרימו את הנטל להוכיח זכאות לפיצוי כלשהו בגין רכיב זה.

     

    פיצוי בגין אובדן ימי עבודה עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה וניקיון הדירה

88. במסגרת סעיף 80 לסיכומיהם מאחדים התובעים את דרישותיהם בנוגע לשלושה ראשי נזק המפורטים בכתב התביעה - אובדן ימי עבודה, ניקיון ועוגמת נפש.

     

89. לטענת התובעים, במסגרת כתב התביעה הוכיחו כי הפסידו ימי עבודה בסך של כ- 32,000 ש"ח, כי לאחר השלמת העבודות שביצעה הנתבעת בדירה בחודש יולי 2019 היא הוחזרה עם פסולת בניין וכתמי טיח ובטון והם נאלצו לנקותה בעצמם במשך יומיים, בעלות מוערכת של 2,500 ש"ח, וכי נגרמה להם עוגמת נפש בסך של 40,000 ש"ח.

    על אף הסכומים הנקובים עבור רכיבים אלו בכתב התביעה ובסעיף 80 לסיכומיהם, בסופו של יום בוחרים התובעים לדרוש עבור כולם יחד פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך כולל של 40,000 ש"ח (סעיף 80 סיפא לסיכומי התובעים).

90. בנוגע לאובדן ימי העבודה טוענת הנתבעת כי גם אם התובעים נאלצו להישאר בבית מספר ימים הרי שמדובר בחלק מתיקוני הבדק הכלליים ואין כל הצדקה לפצות את התובעים בגינם, מה גם שהתובעים לא הוכיחו הפסד בפועל של יום עבודה אחד (סעיף 114 לסיכומי הנתבעת).

91. לעניין דרישת הניקיון, טוענת הנתבעת כי התובעים לא הציגו כל ראיה לטענתם זו, וכי למעשה הנתבעת היא זו ששכרה עבורם חברת ניקיון (סעיף 114 לסיכומי הנתבעת).

92. אשר לעוגמת הנפש, הנתבעת טוענת כי מי שגרם לעוגמת הנפש בתביעה הם התובעים בעצמם, ע"י התנהלות בלתי מקובלת.

93. ראשית יצויין, שלא בכדי בחרו התובעים לאחד את כל שלושת רכיבים אלו תחת סעיף הגג של נזק לא ממוני, כיוון שאין בחומר הראיות שבפניי כל אסמכתא לאובדן ימי עבודה או לנזק בעין כתוצאה מהצורך להימצא בדירה בזמן שמבצעים בה עבודות, וכך גם לגבי עבודות הניקיון בדירה ולהערכה הכספית בגינם.

94. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מרכיבים אלו כליל. הלא גם הנתבעת עצמה טוענת שנענתה לכל פנייה ודרישה של התובעים, ושביצעה בדירה עבודות רבות על פי בקשתם, כך שמטבע הדברים התובעים נאלצו להיות בדירה בזמן העבודות, וגם הצורך בניקיון הדירה לאחר ביצוע עבודות הוא בבחינת מובן מאליו.

    מדובר אמנם בחלק אינטגרלי מתיקוני שנת בדק לאחר רכישת דירה מקבלן, אך העובדה שעדיין נותרו לא מעט ליקויים בדירה, כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט, מצדיקה התחשבות בעוגמת הנפש הכרוכה בכך.

     

     

     

95. פיצוי בגין נזק לא ממוני מעוגןבסעיף 13לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970. בע"א 6540/05סולל בונה נ' אברמוביץ', פסקה 18 (פורסם בנבו, 1.12.2008) נקבע כי בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים:

    "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדידיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון - עלות תיקון הליקויים - נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראועניין סגל, שם; ע"א 611/89דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: ענייןדרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)."

96. במקרה שבפניי, וכאמור לעיל, אין מחלוקת שהדירה אכן סבלה מליקויים לא מעטים, שהנתבעת עשתה ניסיון לתקנם, ושלמרות ניסיונות אלו עדין נותרו בדירה לא מעט ליקויים, כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט.

    אין גם מחלוקת שבמנותק מהשאלה אם הדבר אכן היה בלתי נמנע או לא, התובעים הרגישו צורך לצאת מהדירה לפרק זמן מסויים, וברור שגם אירוע שכזה מייצר קושי, מורכבות ובסופו של דבר עוגמת נפש.

97. עם זאת, ובהתאם לפסיקה הנהוגה, עוגמת הנפש במקרה של ליקויי בניה תיקבע על הצד הנמוך, אלא אם כן אופי הליקויים שנמצאו (כדוגמת רטיבות) או התנהלות הקבלן המבצע או היזם גרמו לעוגמת נפש משמעותית.

    לא השתכנעתי כי זהו המצב בענייננו.

98. לפיכך, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלבנטיים לטעמי, אני מעמיד את הפיצוי בגין רכיב עגמת הנפש במקרה זה על סך של 10,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין, כאשר סכום זה כולל גם את עזיבת הדירה לפרק זמן מסויים, הפסד ימי העבודה והצורך בניקיון הדירה.

    סיכום הסכומים אשר נפסקו לטובת התובעים עד כה

99. בהתאם לאמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 126,092 ש"ח בגין ליקויי הבנייה וירידת הערך (כפי שחושב בסעיף 57 לעיל), סך של 44,075 ש"ח בגין האיחור במסירה (סעיף 81 לעיל) וסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש (סעיף 98 לעיל), ובסך הכל 180,167 ש"ח.

     

    סוגיית ההוצאות

100. משהתביעה התקבלה בחלקה, זכאים התובעים לפסיקת הוצאות לטובתם, בהתאם להוראות תקנות 151 ו- 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

     בתיק זה התקיימו 2 דיונים והצדדים נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית וסיכומים בכתב.

101. לאור התוצאה הכספית אליה הגעתי, ובהתאם למספר הישיבות אשר התקיימו בתיק, שכר הטרחה המינימלי בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, עומד על 17,445 ש"ח כולל מע"מ.

102. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, כאמור בתקנה 153 לתקנות, וביצעתי הערכה זהירה של היקף העבודה שהשקיעו התובעים בתיק, אני מעמיד את שכר הטרחה המגיע להם על 30,000 ש"ח.

     יצויין, שלא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות כלשהן בקשר עם בקשת רשות הערעור שהגישו התובעים ברע"א 31760-05-22, הן מהטעם שהערכאה הרלבנטית (בית המשפט המחוזי) בחרה שלא לעשות צו להוצאות, והן מהטעם שבסופו של יום גם במסגרת פסק דין זה הגעתי לאותה התוצאה אליה הגעתי בהחלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור.

103. בנוסף, ובהתאם להוראות תקנה 155 לתקנות, זכאים התובעים להחזר ההוצאות הסבירות שהוציאו בניהול ההליך.

104. בהתאם לקבלות אשר צורפו על ידם, זכאים התובעים להחזר שכ"ט המומחים מטעמם (1,400 ש"ח אשר שולמו לחברת טרמינל שירותי הנדסה ובדק בית בע"מ ביום 4.10.2018, 5,850 ש"ח אשר שולמו למר אברהם תורג'מן, מומחה התובעים, ביום 24.10.2019, וחלקם היחסי בשכ"ט מומחה בית המשפט, בסך 3,510 ש"ח אשר שולם ביום 1.6.2021) (מוצג 52 למוצגי התובעים).

     כן זכאים התובעים להחזר אגרת המשפט בסך 4,201 ש"ח אשר שולמה ביום 19.8.2020. יצויין, כי למרות שבסופו של יום הסכום אשר נפסק על ידי נמוך משמעותית מסכום התביעה, לא מצאתי כי הוא חורג ממנו באופן המצדיק החזר של חלק יחסי מהאגרה בלבד.

105. סכומי ההוצאות המפורטים לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום כל אחד מהם ועד היום, עומדים על סך כולל של 20,040 ש"ח.

      

     סוף דבר

     לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של230,207 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום ריבית שקלית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     זכות ערעור כחוק.

     המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

     ניתן היום, י"ג אייר תשפ"ו, 30 אפריל 2026, בהעדר הצדדים.