כהן נ' תשובה ואח'

א. מבוא 

1.עניינו של ההליך תביעות הדדיות לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

2.מר אלון כהן (להלן: "התובע"), הוא דוור בחברת דואר ישראל. מר אלירן תשובה (להלן: "הנתבע") הוא מנהל יחידת הדיוור בפתח תקווה.

3. בת"א 39514-08-14 הוגשה תביעת התובע נגד הנתבע ובת"א 24601-03-15 הוגשה תביעת הנתבע נגד התובע.

ב. תביעת התובע (ת"א 39514-08-14)

4.במועד הרלבנטי לתביעה, התובע עבד בסניף הדואר בפתח תקווה. התובע טען כי הנתבע פרסם לשון הרע כנגדו בשתי הזדמנויות. אחת, ביום 25.02.14, כאשר הנתבע כינה את התובע "אתה שקרן" ו"אתה רמאי" בנוכחות עובדי הסניף וחבריו לעבודה של התובע. שניה, כאשר הנתבע פנה אל גב' עינת שטיינבוך, עובדת בסניף פתח תקווה וחברה לעבודה של התובע, ואמר לה כי התובע אמר שהיא שקרנית.

5.התובע תבע לחייב את הנתבע לפצותו בגין שני פרסומי לשון הרע בסך של 100,000₪ בהתאם להוראות סעיף 7א.(ג) ולחילופין סעיף 7א.(ב) לחוק.

ג. תביעת הנתבע (ת"א 24601-03-15)

6.בכתב התביעה שהגיש הנתבע כנגד התובע הנתבע טען כי לא רק שהוא לא אמר לשון הרע על התובע אלא שהתובע הוא זה אשר הוציא דיבתו של הנתבע רעה וגרם במזיד להכפשת והשחרת שמו של התובע כנקמה ובמסגרת מלחמתו של התובע בחברת דואר ישראל.