ת"א 39507-12-13 ועד הבית שדרות ירושלים 4

1.מבין מספר טענות מקדמיות, שהעלתה נתבעת 2 בדיון בבית-המשפט, נמצא מקום לקבל אחת. ממילא מייתרת החלטה זו את הדיון ביתר הטענות המקדמיות, ככאלו.

2.בהסכם-המכר, שנקשר בין הצדדים בתאריך 24.9.2007, נקבעה תנית-בוררות. בסעיף 14.4 להסכם נקבע כי מחלוקות הנובעות מעסקת-המכר "ידונו בבוררות אצל בורר דן יחיד שימונה ע'י יו'ר ארגון הקבלנים בבת ים".

הנתבעת, כאמור, לא ויתרה על טענת הבוררות והתובע אף אינו טוען כי עשתה כן. אדרבה, בישיבת היום הודיע התובע, באמצעות בא-כוחו, כי התובע מסכים לקיומה של בוררות (פרוטוקול, בעמ' 9, ש' 4). הקושי הועלה באשר לזהותו של הגורם, שימנה את הבורר. חששו של התובע הוא כי בשל קשר בין מעורבים במחלוקת לבין קבלנוּת בעיר בת ים, עלול מינוי בידי יושב-ראש איגוד הקבלנים בעיר להיות נגוע, או לעורר מראית-עין לנגיעות, במשוא-פנים.

3.אני מקבל מרכיב זה של הטענה. בורר, הנושא תפקיד מעין-שיפוטי והוא נאמן הצדדים שניהם, נדרש להיות נטול משוא-פנים ולקיים את מלאכתו באורח אוביקטיבי (ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854, 863 (1975); ע"פ 184/85 שרעבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 446, 447 (1985); רע"א 6999/96 מכשירנות חדרה בע"מ נ' פ' רויכמן, פ''ד נב(2) 752, 758 (1998); רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה (לא פורסם, 20.7.2009)). "על הטוען [לדבר] להוכיח[,] בהתבסס על ראיות אובייקטיביות, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. השאלה האם בורר ראוי לאמון הצדדים נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי" (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ליברמן ז"ל, בפסק-דינו של השופט יורם דנציגר (טרם פורסם, 5.12.2010)).

על אף, שבחשש לפגיעה במראיתם של פני-הצדק אין סגי (שם, בפסקה 118), הרי שבמקרה דנן סבורני כי בהיותו של הנכס הנדון בעיר בת ים ובהיותה של הנתבעת, או מי מהקשורים בה, מעורבים בבנייה בעיר זו – כך בפרשה דנן וכך בענינים אחרים – קם חשש כי בורר, שימונה דווקא בידי יושב-ראש איגוד הקבלנים בבת ים, עלול לטות, אפילו שלא במתכוון, לטובתה של נתבעת 2. הדבר מקים חשש מפני קיפוחו של התובע.

4.עם זאת, אין פירוש הדברים כי תנית הבוררות בטלה כולה ומבוטלת. דוקטרינת הבטלות היחסית – מה שמכונה לעתים רעיון "העיפרון הכחול" – מאפשרת לבית-המשפט את שיקול-הדעת הנדרש בפסילתו של חלק מהתניה ובקיומו של חלקה האחר, והכול במטרה להביא לידי ביטוי באורח הוגן ושוויוני את אומד-דעתם של הצדדים ערב היקשרם בהסכם-המכר. דעתי היא כי אומד-דעת זה השמיע כוונה לפתור כל סכסוך שיתעורר כמפורט באותה תניה בדרך של בוררות, אך זאת באמצעותו של בורר אובייקטיבי ונטול ולוּ חשש לפניוּת. תנית הבוררות תקוים, אפוא, במובן זה שבית-המשפט יעכב את ההליך שבפניו, בד בבד עם הפניתם של הצדדים לבורר לפי קביעתו.

אני ממנה לבורר בפרשה זו, ככל שיאות ליטול עליו את המלאכה, את השופט (בדימוס) דר' עמירם בנימיני מן המוסד הישראלי לבוררות עסקית ברחוב החשמונאים 84, ת"ד 20171 בתל אביב-יפו, טל': 03-5631052; פקס': 03-6242751. הצדדים יפנו אל הבורר בהקדם. הם יישאו בשכר-טרחתו בחלוקה שלפי קביעתו.

5.כאמור, ההליך בבית-משפט זה מעוכב בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. המזכירות תפעל בהתאם.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, שלא במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: