ת"א 39366-02-10 רשות הפיתוח נ' אוחנה ואח'

לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע, אשר ימנע מהנתבעים לעשות שימוש ולפלוש למקרקעין הידועים כגוש 1908, חלקה 5 בקריית גת (להלן: "המקרקעין נשוא המחלוקת"), וכן למתן צו אשר יורה לנתבעים לפנות את המקרקעין. התובעת הנה הבעלים הרשום של המקרקעין, בלשכת רישום המקרקעין. הנתבע 1 ניהל במקרקעין נשוא המחלוקת את עסקו, במשך שנים, וכיום הוא משכיר את המקום לחתנו, הנתבע 2.

להלן הרקע העובדתי הצריך לעניין הנדון:

הנתבע 1 הנו הבעלים של מקרקעין הידועים כגוש 1908, חלקה 3 בקריית גת. נכס זה סמוך למקרקעין נשוא המחלוקת. הנכס נרכש על הנתבע 1 מחברת "מבני תעשיה" ומושכר כיום, יחד עם המקרקעין נשוא המחלוקת, לנתבע 2 וזה האחרון מפעיל בהם עסק מסחרי הידוע בשם "מרכז בניה לכיש". המקרקעין נשוא התובענה, הסמוכים למקרקעין שבבעלות הנתבע 1, רשומים בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעת, וזאת על פי רישום משנת 1984.

ביום 17/8/2009 ערך המפקח מטעם התובעת, מר בני כהן (להלן: "מר כהן"), סיור במקום. בעקבות כך, הועלתה לראשונה הטענה כי הנתבעים חרגו מגבולות המגרש שבבעלותם ובחזקתם, ופלשו לעבר המקרקעין נשוא המחלוקת. על פי טענת התובעת, הנתבעים הוסיפו למגרש שבחזקתם שטח של כ- 100 מטר מכיוון דרום וגדרו שטח מדרום לעסק בהיקף של כ- 600 מ"ר, המשמש כמחסן.

בכתב ההגנה לא הוכחש השימוש במקרקעין נשוא התובענה. ביחס לשטח של 100 מ"ר נטען, כי המדובר במבנה איסכורית שקיים במקום משנת 1991, כי השטח מהווה חלק מהמגרש שבבעלות הנתבע 1 וכי הוא עושה שימוש בשטח זה למעלה מ- 23 שנה, כפי שרכש אותו מחברת מבני תעשייה בע"מ.

ביחס לשטח בהיקף של 600 מ"ר נטען, כי מדובר בשטח עליו בנוי מחסן מעץ, מעין צריף ישן, הקיים מאז שנת 1964. על פי הנטען, הנתבע 1 מחזיק בשטח זה תקופה של כ- 30 שנה: משנת 1969 כשותפו לעסק ולקרקע של אדם יעקב בן דום (בעבר יעקב וייס – להלן: "בן דום") אשר קיבל את השטח מ"המוסדות המיישבים" עם עלייתו ארצה, ומשלב מסוים (גרסת הנתבע 1 לגבי שלב זה לא ברורה) כבעלים של הנכס, מכח העברת חלקו של בן דום לנתבע 1 בעסקת מכר.

להלן טענות הצדדים, בתמצית:

טענות התובעת:

התובעת טענה, כי טענת הנתבעים לפיה הם זכאים שתירשם לזכותם זיקת הנאה מכח השימוש שנעשה במקרקעין משך 30 שנה דינה להידחות, שכן סעיף 113ג' לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע, כי לא ניתן לתבוע זיקת הנאה מכח שנים במקרקעי ציבור. מאחר והמקרקעין רשומים על שם התובעת, הם מהווים מקרקעי ציבור, ברשות המדינה, על פי ההגדרה בחוק יסוד: מקרקעי ישראל.