ת"א 39301-10-12 אלכסנדר נ' שירביט

התובע, יליד 1973, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 24.9.08, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' משה לוינקופף, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי בעקבות התאונה התלונן התובע על כאב בצוואר ובגב התחתון. מהתיעוד הרפואי עולה, כי התובע סבל מתחלואה בגב התחתון עוד טרם התאונה. בדיקת עמוד שדרה צווארי מצאה כי לא נותרה כל מגבלה או נכות בצוואר. בדיקה בעמוד השדרה הגבי/מתני, מצאה כי קיימת מגבלה קלה בטווח התנועה ביישור, כפוף ופניה ימינה. שאר מישורי התנועה מלאים ואין עדות לקיפוח עצבי או גירוי שורשי. בסיכומו של דבר, קבע המומחה אובדן כושר עבודה מלא לתקופה של 4-6 שבועות, ונכות צמיתה בגין המגבלה הקלה בעמוד השדרה המתני, בשיעור של 5%, בהתאם לפריט 37 (7) (א) חלקי לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. המומחה הוסיף וקבע, כי מנכות זו יש לנכות מחצית בגין מצב קודם, היינו הנכות בגין התאונה עומדת על 2.5% נכות צמיתה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה גבוהה ; התובע חלק על חוות דעת המומחה, אולם הוא לא נקט בכל הליך לאחר ההחלטה על מינוי מומחה בתחום האמור ואי מינוי מומחים אחרים ; מדובר בעבודת כפיים במוסך, בה עשויה להיות גם לנכות רפואית קלה השפעה תפקודית ; המומחה קבע תקופת אובדן כושר לא קצרה ; התובע טען כי בעקבות התאונה נאלץ לפרוש מן העבודה, אלא שהנתונים מלמדים כי הפרישה היתה חצי שנה לאחר התאונה ; אין הסבר כיצד שכרו לא פחת באותה תקופה ; בשנת 2009, השנה שלאחר התאונה, אכן עבד התובע רק ארבעה חודשים בתחילת השנה וחודש אחד בסופה ; עם זאת, עיון בדו"ח רציפות של המוסד לביטוח לאומי, מלמד כי למעט תקופת האבטלה הקצרה ב- 2009, משנת 2010 ואילך, לא פחת שכרו של התובע, אלא אף השביח, ובנסיבות מעין אלה, ע"פ הפסיקה, נקבע אובדן שכר לעתיד באופן גלובאלי ולא אריתמטי, אם בכלל ; נזק שאינו נזק ממון, נקבע ע"פ התקנות.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 8,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 25,000 ₪.

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד – 15,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 48,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה משוערכת ממועד תשלומה.

יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים. הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 14.1.15 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.