מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית מרכזית שיתופית בע"מ נ' משה ואח'

פתח דבר

1. מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית מרכזית שיתופית בע"מ (להלן: "התובעת"), המספקת מים ליישובים באזור "פרוזדור ירושלים", טענה לקיום חוב בגין שימוש במים למשק מס' 64 במושב צפרירים, שהיה בבעלות חי חדד ז"ל (להלן: "המשק"). התביעה המתוקנת לתשלום החוב עבור השימוש במים הוגשה כנגד מר טל משה (להלן: "הנתבע 1"), המתגורר במושב גבעת ישעיהו ושעבד תקופה מסוימת במשק, וכנגד מר אדי חדד, אחיו של חי חדד ז"ל שמתגורר במשק מס' 7 במושב צפרירים, השייך להוריו (להלן: "הנתבע 2").

    

2. התובעת טענה לקיום חוב בגין מים שסופקו למשק 64 עד ליום 20.01.16 בסך 174,388 ש"ח (להלן: "החוב"). התובעת החליפה את יורשי חי חדד ז"ל בנתבע 2 לאור הטענה, שהחוב מיוחס לו מכיון שנצבר בתקופה שלאחר פטירת חי חדד ז"ל. העיזבון או בתו של חי חדד ז"ל, שירשה אותו, אינם אחראים לחוב שנוצר כתוצאה משימוש במים לאחר מות חי חדד ז"ל. לטענתה, הנתבעים אינם מתכחשים לעצם הצריכה, אלא מי מבין שניהם השתמש במים ויש לזקוף לחובתו את תשלום החוב.

    

3. הנתבע 1 טוען, כי הפסיק לעבד את הקרקע ולהשתמש במים ביולי 2013, בתחילת שנת 2014 שילם את חובותיו לתובעת בגין שימושו ולכן החוב שנצבר אינו קשור אליו. לטענתו, הפעם הראשונה בה קיבל דרישה לתשלום חוב זה, הייתה ביולי 2015, וסבר שהתייחסה לחוב שנוצר בגין שימוש במים בביתו במושב גבעת ישעיהו. את הדרישה לתשלום החוב בגין צריכת המים במושב צפרירים קיבל לראשונה רק באפריל 2016, כשלוש שנים לאחר שהודיע לתובעת שהפסיק את צריכת המים במושב צפרירים. עוד טען הנתבע 1 כי אף התובעת הודתה בעדות נציגה, כי לו היה מודיע לה על הפסקת הצריכה במושב צפרירים, לא היה מצורף להליך. התובעת אישרה שבתחילת שנת 2014 הנתבע 1 איפס את חובו ולטענתו, ביולי 2013 הודיע לה על הפסקת צריכה המים. לתמיכה בגרסתו, צרף הנתבע 1 תצהיר של מר יורם הרשקו, שהעיד, כי בקיץ 2013 בעת שמכר חציר לנתבע 2, הנתבע 2 הציע לו לחכור את השדות במשק ולעבדם.

    

4. הנתבע 2 טוען, כי הקשר שלו לתביעה מתמצה בכך שמתגורר במושב צפרירים, הינו אחיו של חי חדד ז"ל והשתמש בשטח המשק, לאחר שננטש בשנת 2015, בניסיון לגדל גידולים חקלאיים שהשקייתם במי גשמים. לטענתו, אחיו והנתבע 1 הסכימו כי מכסות המים של אחיו יועברו אל הנתבע 1, אולם החשבונות לתשלום והודעות החיוב נשארו על-שם אחיו, מכיון שהתובעת לא תיקנה את שם המשתמש. אין לתובעת רישום מדויק ועדכני של תקופת הספקת המים לנתבע 1 ובכך נמנע התחקות אחר הגורם שהשתמש במים ושעליו לסלק את החוב הקיים. לטענתו, עוד בשנת 2009 החל הנתבע 1 להשתמש במכסת המים שהוקצתה למשק 64, תחילה עבור חברת מ.ס.פ ממושב טל שחר ומשנת 2013, השתמש הנתבע במים אלו כעצמאי.

    

5. המחלוקת בין התובעת לנתבע 1, היא בנוגע למועד בו הפסיק הנתבע 1 את השימוש במכסות המים. הנתבע 2 טען שהנתבע 1 נטש את הקרקע בתחילת שנת 2015 ומעולם לא התחייב כלפי התובעת עבור השימוש במים למשק, לא השתמש במים למשק וצורף לתביעה רק מבלי שקיים קשר ישיר בינו לבין החוב הנטען.

   דיון 

6. כלל יסוד הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה ונטל השכנוע מוטל עליו. בכדי שהתובע יזכה בתביעתו, חובה עליו להוכיח את מרכיבי התביעה, שאם לא כן, עוד בטרם תשמע ותבחן הגנת הנתבע, תדחה התביעה. על התובע לשאת בנטל שכנוע יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו, כשלאחר הוכחת עילת התביעה, תיבחן הגנת הנתבע אל מול התביעה. התובעת לא הוכיחה את תביעתה ולא עלה בידיה לשייך את החוב הנטען למי מהנתבעים ומשכך דין התביעה להידחות.

    

7. התובעת היא אגודה שיתופית ועליה לפעול בהתאם לפקודה, לתקנות ולכללים הנוגעים לעניינה. להוכחת התביעה, צרפה התובעת העתקים מהודעות חיוב שנשלחו בעבר לחי חדד ז"ל והעתק מכרטסת החשבון שניהלה, בכדי להוכיח את קיום החוב, גודלו ושיוכו לנתבעים. מרבית הודעות החיוב שנשלחו, ושעליהן מבססת התובעת את התביעה נשלחו אל חי חדד ז"ל ואל כתובת מגוריו ולא אל מי מהנתבעים האחרים.

    

   בפקודת האגודות השיתופיות, תקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות) תשל"ו-1976 ותקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות) התשל"ה-1975, קיימת לתובעת החובה להוכיח את החוב באמצעות הגשת דוח מבוקר ומפוקח על ידי הגורמים המוסמכים. לא די במשלוח הודעות חיוב והעתק מכרטסת החשבון המנוהלת אצל התובעת, בכדי להוכיח את קיום החוב, שיעור החוב ושיוכו. התובעת לא עשתה כן ואף לא שלחה הודעת חיוב כלשהי לנתבע 2. הנתבע 1 קיבל הודעות חיוב שלא היו מיוחסות לחוב הנטען. די בכך בכדי לדחות התביעה מבלי להידרש ליתר טענות התובעת (תא (שלום-י-ם) 1584/05 מימי מבואות ירושלים נ' מלכה דוד לא פורסם, מיום 05.10.06; תא 32157-06-12 (שלום-י-ם) מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית מרכזית שיתופית בע"מ נ' ניצן פלדי לא פורסם, מיום 24.02.16). גם בחינת יתר טענות התובעת לגופו של עניין, מבססות את המסקנה שלא הוכיחה את תביעתה.

    

8. בסעיף 1 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות), תשע"א-2011 (להלן: "כללי המים") נקבע, כי "צרכן" – מי שרשום בפנקסי החברה כמקבל מהחברה שירותי מים, שירותי ביוב או שניהם גם יחד בנכס מסוים;" אין מחלוקת כי משק 64 היה בבעלות חי חדד ז"ל. לאחר פטירתו, ביום 8.12.10, עבר המשק בירושה לבתו, הגב' מאיה חדד, שהייתה באותה עת קטינה, לא עיבדה את השטחים החקלאים וממילא לא צרכה את המים מושא החוב.

    

   חשבון המים אצל התובעת, המתייחס למשק זה, הוא חשבון שמספרו 29006401. הסיומת 6401 מלמדת כי מדובר בחשבון המים המשמשים לגידולים חקלאים במשק, להבדיל מהחשבון לתצרוכת הפרטית. מפרטי החשבון, המופיעים בתדפיסי החשבון של התובעת, עולה כי החשבון משויך לחי חדד ז"ל, כשמשלב מסוים, מופיע לצד שמו, בסוגריים, גם שם הנתבע 1.

    

9. סעיף 25 לכללי המים קובע "(א) בקשה לשינוי צרכן בנכס תוגש בנוסח הערוך לפי טופס 2 שבתוספת הראשונה, כשהוא מלא ובצירוף המסמכים הנדרשים בו לתמיכה בבקשה (להלן – הבקשה)...(ג) החיוב בתשלום בעד שירותי המים והביוב שניתנו עד למועד הגשת הבקשה יחול על הצרכן המבקש." הצדדים לא הגישו את הטפסים הנדרשים לפי הכללים לצורך ביצוע שינוי רישום של צרכן זה או אחר, בחשבון המשק. בהעדר טפסים אלו, בהתאם להגדרת החוק וכללי המים, ה"צרכן" הוא מי שרשום כבעלים של המשק - חי חדד ז"ל. קיים קושי לטעון ולהוכיח כי נעשה שינוי ברישום הצרכנים המשתמשים במים בחשבון נשוא הליך זה, בהעדר תיעוד של הטפסים הנדרשים, בהתאם למתחייב בכללי המים.

    

10. חי חדד ז"ל, היה צד לכתב התביעה המקורי שהוגש בהליך. כתב התביעה תוקן ביום 27.12.16 בכך שאדי חדד צורף לתביעה, כנתבע 2, וחי חדד ז"ל והבאים בנעליו, נמחקו מכתב התביעה.

     

11. יתירה מזו, מכתב הגנת חי חדד ז"ל עלה כי התובעת היתה מעסיקת המנוח משך שנים עד למותו ונטען כי יש לתמוה כיצד הוגשה נגדו התביעה תוך הצגת מצג שווא לפיו כביכול חי התקשר עמה בהסכמים וצרך מים. מספר חודשים לאחר שהוגשה התביעה, שילמה התובעת לגב' מאיה חדד את פיצויי פיטורי המנוח וקיזזה חובות מים של המנוח.

     

12. לאור האמור, בהעדר הוכחה לשינויי ברישום הצרכן בהתאם למתחייב לכללי המים, הרי שאף לא אחד מהנתבעים, חב כלפי התובעת, בגין החוב הנטען עבור צריכת המים, שכן אף אחד מהם, לא נרשם כצרכן בהתאם לכללים שמסדירים החלפה כזו ובאמצעות הטפסים המתאימים.

     

    תקופת החוב

13. עד לשנת 2013 אין יתרת חוב בחשבון והמים ניתנו לחברת מ.ס.פ. ממושב טל שחר, שעיבדה באותה עת, את השטחים החקלאים במשק. לאחר מכן, הנתבע 1 השתמש במים, בהתאם להקצאת המים שניתנה למשק. לטענתו, החוב שנצבר בשנת 2013 אופס ונסגר בתחילת שנת 2014 ונתמך בהודאת התובעת שהחוב אופס בתחילת שנת 2014 (עמ' 28 ש' 10-11).

     

    משנת 2015 קרקעות המשק הושכרו למר יונה לוי והקצאת המים הועברה אליו (עמ' 61 ש' 4-8). המחלוקת מתייחסת לחוב שנצבר בשנת 2014 וביחס לתצרוכת המים שנעשתה בתקופה זו (עמ' 7 ש' 19 ועמ' 8 ש' 1-3). הנתבע 1 העיד כי סגר את חובותיו לשני המשקים בשנת 2013 (עמ' 49-51) ועדות זו לא נסתרה. בנוסף אף נציג התובעת בעדותו, הודה בכך (עמ' 28 ש' 9-11).

     

    אם כן, המחלוקת היא האם בחודש יולי 2013, ספטמבר 2013 או במהלך שנת 2014 עזב הנתבע 1 את השטחים החקלאים ומתי בפועל נכנס לשם הנתבע 2 או מר יונה לוי. מכך נגזר הגורם שהשתמש במי משק במהלך שנת 2014 שחב בחוב המים.

     

    כמות וזהות המשתמשים במונה שמספרו 29006401

14. הנתבעים טענו, שקיימים צרכנים נוספים המקבלים מים מהמונה שמספרו 29006401, המשויך למשק 64, שיכול והחוב נוצר בגין השימוש של המשתמשים האחרים. בהודעות החיוב ובכרטסת התובעת שהוגשו כראיות, אין זכר לקיום המשתמשים האחרים. מר משה אלון, מנהל הגביה של התובעת משנת 2015, לא סתר את קיום "בית המלאכה ככדו" ומשתמשים אחרים בהקצאת המים של המשק. התברר בעדותו, כי לא ידע כמה משתמשים נוספים מחוברים לאותו המונה, מה מיקום המונה, והאם לאותם משתמשים קיימת כרטסת חשבון עצמאית ונפרדת (עמ' 16 ש' 4-24 ועמ' 31-33). הנתבעים העידו על קיום משתמשים נוספים ועדותם לא נסתרה על ידי התובעת (עמ' 54 ש' 25 - עמ' 56 ש' 20, עמ' 62-63). עובדה זו, עומדת אף היא לרועץ לתובעת, בניסיונה להוכיח שהחוב הנטען, מתייחס לחוב שנצבר.

     

15. מהאמור עולה, כי קיימים משתמשים נוספים שקיבלו מים מהקצאת משק 64, והתובעת לא הוכיחה כי ניתן לשייך את החוב הנטען, חלקו או כולו, בגין מים שנצרכו בפועל במשק, למר חי חדד ז"ל או למי שבא בנעליו. התובעת לא הוכיחה שדרישת החוב הנתבעת, הינה לאחר קיזוז והפחתת הגורמים האחרים שצרכו את המים במשק.

     

    העד מטעם התובעת

16. התובעת בחרה להביא לעדות מטעמה את מר משה אלון, שמנהל את הגביה בה משנת 2015 ולא כיהן בתפקיד זה בתקופה הנוגעת לתביעה. מר אלון העיד, שלא דיבר עם קודמו בתפקיד עובר לתצהירו או למתן העדות (עמ' 12 ש' 28 - עמ' 13 ש' 2). בקיאותו בקשר לתביעה בכלל ובפרט בקשר למשק 64, תצרוכת המים, כמות הצרכנים ודרישת החוב לקו בחסר (עמ' 12 ש' 19-35; עמ' 13 ש' 3-6; עמ' 16 ש' 18-23; עמ' 17; עמ' 26 ש' 21-25; עמ' 27 ש' 8-21; עמ' 31 ש' 27-35; עמ' 32 ש' 5-25; עמ' 37 ש' 16-21).

     

    התובעת לא העידה את מוטי, שהיה החשב בעת הנוגעת לעניין, את מר בבר גנון שבקי במיקום המונים בשטח, הצרכנים המשתמשים במים ובחיבורים לצנרת, או כל נציג אחר מטעמה שיכל להעיד על ההתנהלות מול הנתבעים בכלל ומול הנתבע 1 בפרט, וכן על המצב הקיים בשטח מבחינת מספר המונים, מיקומם והמשתמשים בהם, בתקופה הנוגעת לעניין.

     

17. הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה בה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז(2) 605). משכך, מנהל הגבייה הקודם והעדים האחרים שהתובעת יכלה להביא לעדות, ולא הובאו, לא היו תומכים בגרסת התובעת, לעניין שיעור החוב והגורם אליו יש לשייך את החוב. על כן, גם לו הייתה מתקבלת גרסת התובעת, הרי שלא הוכיחה מי השתמש בתקופה זו.

     

    הנתבעים

18. גם אם נתעלם מהאמור בדבר משתמשים אחרים שהיו מחוברים לאותו מונה וצנרת המשויכים למשק 64, ולבעייתיות בהוכחת החוב, הרי שגם אל מול כל אחד מהנתבעים, התובעת לא הצליחה להוכיח את חיובם ולחילופין לסתור את הגנתם מול טענותיה.

     

    ככל שהייתה מצליחה התובעת להוכיח שאכן המים, נשוא החוב, נצרכו באופן בלעדי על ידי חי חדד ז"ל או מי שבא בנעליו, הרי שבהעדר הוכחה אחרת, ה"צרכן" שעליו לשלם עבור השימוש במים הוא מר חי חדד ז"ל, עזבונו או הבא בנעליו (עמ' 37 ש' 2-8) (ה"פ (שלום-עכו) 59746-10-18 רביע חטיב נ' רשאד נעאמנה לא פורסם, מיום 20.12.18).

     

    הנתבע 2

19. מלבד היות הנתבע 2 אחיו של חי חדד ז"ל ומהעובדה שמתגורר במושב, לא הוכח, ולו בראשית ראיה, הקשר בינו לבין נטילת התחייבות לשלם עבור תצרוכת המים המוקצים לחקלאות במשק 64 (עמ' 44 ש' 11-20, עמ' 45 ש' 29-35). אף הטענה כי השתמש במים אלו, לא הוכחה. אכן הנתבע 2 העיד כי ניסה לעבד את השדות בגידולים חקלאיים לאחר שהפסיק זאת הנתבע 1 (עמ' 60 לפרוטוקול), אולם בהסתמך על דבריו, אלו היו גידולים עונתיים המבוססים על מי גשם, ולא על השקיה באמצעות מים.

     

20. בהודאת הנתבע 2 בדבר ניסיונו לגדל גידולים אלו, יש כדי לתמוך בטענת הנתבע 1 כי בתקופה זו לא עיבד ולא היה קשור לגידולים החקלאים בשטחים המשויכים למשק וממילא לא ניתן לטעון כנגדו כי צרך מים מההקצאה של המשק.

     

    התובעת ביקשה לתקן את כתב התביעה ולצרף את הנתבע 2, אולם לא עלה בידיה להוכיח שקיים קשר כלשהו, בין הנתבע 2, לצרכן הרשום במשק 64, המאפשר לה לשייך את החיוב שלטענתה נצבר כחוב עבור השימוש במים במשק 64, לנתבע 2 ולכן יש לדחות נגדו את התביעה.

     

    הנתבע 1

21. אין חולק על כך שגם לאחר פטירת חי חדד ז"ל, מי שעיבד את השדות וצרך את המים הייתה חברת מ.ס.פ. בעת הזו, הנתבע 1, היה שכיר ועבד מטעמה בשטחים החקלאים של המשק. בשנת 2013, החל הנתבע 1 לעבד באופן עצמאי את השדות ובאפריל 2013 חתם על מסמך שנכתב בכתב יד, בו מתחייב לשלם עבור המים שהוא צורך לעבודה החקלאית בשטחי המשק מיום 1.1.13. טענת התובעת והנתבע 2 היא שהנתבע 1 השתמש במים אלו בשנים 2013-2014 בהסתמך על המסמך שנכתב בכתב יד.

     

22. כאמור לעיל, הדרך להחלפת צרכנים מוסדרת בכללי המים. החלפת צרכנים באמצעות טופס שנכתב בכתב יד ואינו תואם את האמור בכללים, אינה אחת מהן. התובעת לא הגישה כראיה את טופס החלפת הצרכנים, המתחייב מהכללים, ממנו ניתן ללמוד כי הנתבע 1 נכנס בנעלי חי חדד ז"ל, והוא הצרכן, שהחליף אותו (עמ' 30 ש' 4-10; עמ' 31 ש' 11-15). הדבר תמוה עוד יותר מכיון שהתובעת היתה מעסיקתו של מר חדד ז"ל עד פטירתו.

    נראה כי מטרת המסמך הייתה ליצור התחייבות לשלם על מנת לאפשר את השימוש במים, גם ללא החלפת הצרכן הרשום. הדבר אף מתיישב עם גרסת הנתבע 1 כי לא היה צרכן, ולא בשותפות עם מר חי חדד ז"ל אלא עיבד את השדות כשכיר או כשקיבל רשות לעשות כן (עמ' 53 ש' 28 – עמ' 54 ש' 8).

    לטענת הנתבע 1 את יתרת החוב, שהצטבר בגין השימוש במים במשק 64 בתקופה בה עבד בשטחים אלו, סילק בזמן בו הודיע לתובעת על הפסקת עבודתו במשק (ע' 57 ש' 14-31). עדות זו לא נסתרה, והתובעת אף לא הביאה ראיות או עדים בכדי להוכיח אחרת. נציג התובעת אף אישר בעדותו כי בחודש פברואר 2014, איפס הנתבע 1 את החוב המתייחס לשנת 2013 (עמ' 28 ש' 10-11). בנוסף, טען הנתבע 1 כי במחצית השניה של שנת 2013 ובעקבות סכסוך עם הנתבע 2, הוחלט על הפסקת עבודתו בשטחים אלו, ובהמשך לכך בפגישה משולשת של הנתבעים עם מר הרשקו, אף נעשה ניסיון למצוא גורם שיעבד את השטחים במקומו.

23. הנתבע 1 הגיש תצהיר מטעם מר יורם הרשקו, שהעיד שבקיץ 2013 נפגש עם הנתבעים בכדי לשכור את השטחים החקלאים של המשק, אולם גם לטענתו עסקה זו לא יצאה אל הפועל. מר הרשקו הצהיר, כי זמן קצר לאחר המפגש עם הנתבעים הוא פנה אל הנתבע 2, וזה השיב לו כי הוא החליט לעבד בעצמו את השטחים החקלאים.

     

    הנתבע 2 העיד כי לאחר הסכסוך ביניהם, הנתבע 1 נשאר עד לאחר איסוף של הבצל והמלון ומיד לאחר מכן, החל לעבד את השדות (ע' 60). באלו יש לכל היותר יכולות להעיד כי היה ניסיון להשכיר את הקרקעות בסוף שנת 2013 לגורם אחר. הדבר משתלב עם כך שבמהלך סוף שנת 2013, תחילת שנת 2014, סיים הנתבע 1 את עבודתו בשטחים החקלאים והשיבם לנתבע 2.

     

    בנוסף לאמור, לאורך כל השנים הנתבע 1 ניהל חשבון ואף שילם עבור צריכת מים בגבעת ישעיהו והתובעת הכירה אותו ואת כתובת מגוריו. בשנים 2013-2014 לא נשלחה כל הודעת חיוב לבית הנתבע 1 בגין השימוש במים במשק 64. דרישת החוב הראשונה שקיבל בעניין זה, נשלחה במכתב עם דרישה לתשלום ביום 20.7.15. במענה למכתב זה, השיב הנתבע 1, כי החוב היחידי שקיים, הוא בסך כ-10,000 ש"ח , שקיים בינו לבין התובעת הסדר בנוגע לסילוקו. התובעת לא דרשה הודעה בכתב להפסקת השימוש ואף לטענתה די היה בהודעת הנתבע בעל פה על הפסקת עיבוד הקרקע (עמ' 27 ש' 18-28).

24. הנתבע 1 העיד שלא ידע על העברה מחשבונו לסילוק החוב שנעשתה ביום 7.4.14 והתובעת לא הציגה כל מסמך או עדות על ביצוע העברה בנקאית בין חשבונות הנתבע אצל התובעת. מכיון שלא מדובר בהעברת תשלום יזום על ידי הנתבע מחשבון בנק או שיק הרי שיש לקבל את הסברו שלא היה מודע לכך.

     

25. התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שבשנת 2014 הנתבע 1 המשיך לצרוך מים ולעבד את השדות ואין לה הוכחה כי צרך מים לפני שהשטחים הושכרו בשנת 2015 למר יונה לוי, במסגרת ניסיונות הנתבע 2 לעבד את השטחים החקלאים. כך שבין לשיטת הנתבע 1 שטען שאיפס את החוב והפסיק את השימוש במים ובין אם לשיטת הנתבע 2, כי הנתבע 1 עזב את השטחים רק לאחר שאסף מהם את הבצל והמלון, התובעת לא עברה את המשוכה של הוכחת השימוש במים על ידי הנתבע 1 או הנתבע 2 לאחר הסתלקות הנתבע 1 מהשטח.

     

26. בהעדר מסמכים התומכים בכך ובהעדר ראיות אחרות, שהנתבע 1 נרשם כצרכן במקום חי חדד ז"ל והשתמש במים בכל התקופה, אין לתובעת הוכחה שבאמצעותה יכולה לשייך את החוב שנוצר לנתבע 1. על כן, גם לגופו של עניין, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 1.

     

    סוף דבר

27. מהאמור עולה, שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה לא באופן כללי, ואף לא כנגד מי מהנתבעים. לא עלה ביד התובעת להפריך את טענות ההגנה שהעלו הנתבעים אל מול מסכת התביעה.

     

28. לאור האמור דין התביעה להידחות.

    התובעת תישא בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח לכל אחד מהנתבעים תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום האמור הפרשי ריבית והצמדה כדין.

    המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

    ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, 22 יולי 2019, בהעדר הצדדים.