פאהום נ' מרואת ואח'

1.התובע, העובד במטבח במרכז עבודה שיקומי "מע"ש" של האגף לשירותים חברתיים בעיריית נצרת, טוען כי שתי עובדות נוספות במקום פרסמו נגדו לשון הרע. נטען, כי הנתבעת לובנא חג'אזי (להלן: לובנא) פרסמה שהוא קילל אותה, זרק עליה כלי מטבח וכוסות חד פעמיים והרים ידו ואיים להרביץ לה, וכי הנתבעת ערין מסאלחה (להלן: ערין) פרסמה חלק מפרטים אלה (שהתובע איים להרביץ ללובנא וזרק עליה כוסות חד פעמיות). כן נטען כי ערין פרסמה כי באירוע נפרד, הוא איים להרוג אותה והרים ידו עליה כדי לתקוף אותה. התובע טוען בנוסף כי הנתבעות עוולו כלפיו בשקר מפגיע, בנגישה וברשלנות.

2.כפי שיפורט, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח עילת תביעה בלשון הרע נגד שתי הנתבעות והוא זכאי לכך שיפצו אותו. אתייחס להלן לשני האירועים מושא הפרסומים הנטענים כאל "האירוע של לובנא" ו"האירוע של ערין".

מהימנותה של ערין

3.אנתח בהמשך לפי דיני לשון הרע את האירוע של ערין לפי דיני לשון הרע, לאחר הניתוח לפי דיני לשון הרע של האירוע של לובנא. עם זאת, אקדים כאן את מסקנתי בענין מהימנותה של ערין. לובנא הביאה את ערין כעדה יחידה נוספת מטעמה, להוכחת גרסתא בענין האירוע של לובנא. כבר כאן אציין, כי לא מצאתי את ערין כעדה מהימנה.

4. ערין התלוננה במשטרה כי באירוע שלה, בחדר האוכל של מע"ש, התובע איים להרוג אותה וכי הוא הרים ידו כדי לתקוף אותה, אלא שבאו עוד עובדים במקום שהרחיקו אותו ממנה (נספח י' לתצהיר התובע, ש' 6-8).

5.ערין המתינה 4 ימים עד שהתלוננה במשטרה בגין האירוע שלה (מיום 3.1.2013 עד 7.1.2013). מדובר בהמתנה בת 4 ימים בתלונה בגין איום ברצח וניסיון תקיפה. ועוד. בכתב ההגנה טענה ערין כי ביום האירוע היא הלכה לעירייה ובהמשכו של אותו היום הלכה למשטרה, אלא ש"בגלל הלחץ בתחנה ביקשו ממנה להגיש תלונה ביום אחר" (פס' 24.6 לכתב ההגנה). דא עקא, בבקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף, טענה ערין לגרסה אחרת בתכלית בענין זה. נטען, כי היא פנתה תחילה לעירייה ולאחר שלא נעשה דבר מצדה של העירייה במשך 4 ימים פנתה "עקב התעלמות הממונים בעיריית נצרת" למשטרה (פס' 18-19 לאותה בקשה).

6.כאשר נשאלה ערין במשטרה אם עובדים אחרים ראו מה קרה באירוע שלה, היא השיבה "היו הרבה עובדים ואני לא זוכרת כרגע מי, ואני לא חושבת שיסכימו להעיד" (נספח י' לתצהיר התובע ש' 15-16). ארבעה ימים לאחר האירוע לא זכרה ערין אלו עובדים נכחו באירוע, והנה בתצהיר העדות הראשית שלה שנחתם למעלה משנתיים לאחר מכן פירטה ערין את שמותיהם של שלושה עובדים שהיו, לטענתה, עדים לאירוע שלה (גב' רים פראג', סראב פאהום, תגריד חוסין; פס' 11 לתצהירה). בעדותה טענה ערין כי אמרה במשטרה שהיא לא זוכרת מי היו עדים כי לא רצתה לערב אותם (ע' 32 לפרוטוקול, ש' 23). תשובה זו, לפיה ערין מסרה משטרה מידע בלתי נכון בהודעתה, אינה מוסיפה למהימנות גרסתה.

7.ערין אף לא הביאה לעדות בענין האירוע שלה את העובדים מושא טענתה הכבושה, לפיה הם היו עדי ראיה לאירוע שלה.

8.הנתבעות טענו כי גרסת התובע "מלאת סתירות", ללא הפניות למקומות ספציפיים במסמכים. עיינתי בגרסתו בכתב התביעה, בתצהיר, בהליך הטרדה מאיימת שהגישה לובנא בענין האירוע של לובנא, בהודעות במשטרה ובעדות בפני, ולא התרשמתי בסתירות של ממש בגרסת התובע. הנתבעות ציינו סתירה בין גרסתו של התובע לבין גרסתה של עובדת בשם עאידה שמסרה הודעה, אולם זו טענה במשטרה כי התובע לא איים כי יהרוג את ערין (נספח י"ב לתצהיר ערין, ע' 2, ש' 7-8). עאידה מסרה במשטרה כי התובע הרים את ידו (שם, ש' 5-6). התובע מסר במשטרה שערין דוברת שקר אך זאת, לא בתשובה לשאלה בענין הרמת יד לבדה, אלא לשאלה "ע"פ חומר החקירה אתה הרמת את היד שלך ותקפת את ערין מה תגובתך?". התובע אישר שם דווקא כי הוא הרים את ידו, אך זאת תוך כדי דיבור ולא עליה (נספח י"א לתצהיר ערין גליון 3 ש' 50-52). בעדותה בהליך זה העידה עאידה תחילה כי לא ראתה את התובע מרים ידו; כאשר עומתה עם עדותה הסותרת במשטרה (לפיה הרים ידו אך לא על ערין) הסבירה כי בחלוף ארבע שנים היא לא זוכרת פרט זה.