פלונית נ' נדב ואח'

אין לי אלא להצטער על כך שהמחלוקות בין הצדדים לא הוסדרו במסגרת הסכמה ביניהם, וכפי שיובהר להלן, בשל כך שפסק הדין איננו מביא לפתרון המחלוקות ביניהם, באופן מקיף, וכולי תקווה שפסק הדין כאן לא ייצור את הבסיס לסכסוך הבא.

בתביעה כאן, עותרת התובעת לקבלת צו מניעה קבוע, שימנע מהנתבעים פגיעה ברכוש המשותף, בין היתר, לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים ומטלטליהם משטח הרכוש המשותף של הבית המשותף, ולאפשר לתובעת גישה לשטחי הרכוש המשותף.

מדובר בבית משותף, מבנה מגורים בו מתגוררים הצדדים, הממוקם בעיר נהריה והידוע כגוש 18209 חלק 165, המורכב מ-4 יחידות דיור, שתי יחידות בקומת הקרקע ושתיים בקומה הראשונה. שטח החצר המקיפה את הבית המשותף, רשומה כחלק מהרכוש המשותף, כאשר חלקו של כל דייר ברכוש זה הינו שווה ובלתי מסויג של 4/16 חלקים. (להלן: "הבית המשותף / הרכוש המשותף" בהתאמה).

התובעת מתגוררת בדירה הידועה כתת חלקה 3 בקומה ראשונה , וסמוך לה , באותה קומה מתגוררים הנתבעים 5-6 בדירה הידועה כתת חלקה 4. מתחתם בקומת הקרקע מתגוררים , כאשר הנתבעים 1-2 מתגוררים בדירה הידועה כתת חלקה 1, ואילו הנתבעים 3-4 בתת חלקה 2.

המחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לרכוש המשותף של הבית, כאשר חלק הרכוש הנתון במחלוקת כאן, מורכב מחצר משותפת ומגג משותף. התובעת טוענת כי, הנתבעים באופן חד צדדי, ללא כל החלטה שהתקבלה מטעם כלל הדיירים, סיפחו לעצמם שטחים מהרכוש המשותף, תוך השתלטות על חלקים בגינה המשותפת, ותוך הדרתה של התובעת מאותם חלקים , וללא מתן פיצוי כלשהו. מנגד, הנתבעים טוענים כי כנגד אותו שימוש שהם עושים בשטחים אלה, התובעת עושה שימוש בלעדי בגג שגם הוא מהווה רכוש משותף.

בטרם כניסה לדיון בעמדות הצדדים, בשל ריבוי הטענות של כל צד וצד, אודות גבולות הנכס שבבעלותו ומכוח מה כל אחד מהם שואב את זכותו, ולאחר שמיעת הראיות בתיק, להמחשת התמונה, אסכם את אשר ראיתי בביקור שנערך במקום הבית המשותף נשוא הנדון, ובכך אתאר את תמונת המצב בפועל בשטח.

הביקור במקום